יוסף שדאפנה, יליד 2006, גר בכפר איכסל בצפון, בן למשפחה ספורטיבית עם שלושה בנים ובת. הוא ושני אחיו שחקני כדורגל והאבא שחקן עבר, מנהל קבוצה ומאמן כדורגל, כבש כבר 13 שערי ליגה העונה וחולם הכי גבוה שאפשר.
את תחילת דרכו בענף שחקן ההתקפה החל בבית הספר לכדורגל של אביו, ובהמשך הצטרף לקבוצת ילדים ב' של הפועל איכסל. משם נענה לפנייה ועבר לנערים ב' של בני סכנין בליגת העל ושיחק שם כארבעה חודשים, בשל קשיי ההתאקלמות בסכנין הוא קיבל את ההחלטה לעבור לנוף הגליל. השנה הצטרף להפועל חיפה, קבוצה שחזרה העונה לליגת על, שם תחושותיו טובות, אך מצפה ליותר.
יוסף מדגיש שהמאמץ ממוקד במטרה להישאר בליגה, עם זאת, הוא אינו מוותר על השאיפה להתברג בחלק העליון של הטבלה. הוא מתאר את המנוע שלו להצלחה: “השנה אני יותר מפוקס וממושמע להוראות המאמן ומיישם כמעט את כל ההוראות של הצוות, לכן כושר ההבקעה שלי השתפר”.
יוסף שדאפנה (obada EK)המאמן הנוכחי נלחם כדי שיגיע לקבוצה ויוסף מעריך זאת מאוד. הוא מודע לכך שהמאמן מצפה ממנו להיות חלק משמעותי בהובלת הקבוצה לחוף מבטחים. יש לשחקן ביטחון בכך שלמאמן חשוב שיתקדם ויגיע רחוק. הוא מתאר את מערכת היחסים כמצוינת, הרבה יותר מיחס סטנדרטי שבין מאמן ושחקן: “המאמן נותן לי חופשיות באימונים ובמשחקים, מרגיע אותי כשאני לחוץ ותמיד נותן לי ביטחון על המגרש. אני מקווה להחזיר לו בכל משחק”, מעיד על מאמנו. גם לגורמים אחרים בקבוצה חלק בתחושות הטובות שלו, “מהר חיבקו אותי השחקנים והצוות המקצועי, הרגשתי שאני שנים בקבוצה”.
שדאפנה התחיל לשחק כדורגל בגיל שש, אולי נופתע לגלות שהתחיל כשוער וזה התפקיד ששיחק בו עד גיל 10. “כולם הימרו שאני אהיה שוער העתיד של הכפר" הוא מספר, “אבל אבא ראה את זה אחרת והייתה לו עין חדה על התפקוד שלי במגרש, כך שהחליט לשנות לי תפקיד והיום אני משחק בהתקפה וכובש שערים”. הוא לא השחקן היחיד שהאב כמאמן שינה את תפקידו, גם השחקן שהחליף אותו כשוער, היום משחק בילדים ב' של מכבי חיפה בתפקיד אחר.
הבחירה בכדורגל הייתה טבעית עבורו, או כמו שהוא מתאר זאת: “כשאתה נולד למשפחה ספורטיבית, אבא שחקן עבר ועכשיו מאמן ומנהל קבוצת כדורגל בכפר, שני אחיי גם כן שחקני כדורגל, וכל הסיפורים שלנו בבית אך ורק על כדורגל, זו בחירה קלה”.
יוסף שדאפנה (קרדיט: obada EK)שילוב כדורגל ולימודים אינו קל, אבל יוסף מנסה לעשות סדר ומתמודד עם האתגר בשימוש בזמן באופן יצירתי: “לפעמים אני לוקח את תיק הלימודים איתי לאימון ולומד בדרך לאימון ובחזרה ברכבת”. הוא מלא תודה למנהל בית הספר ולמחנכת הכיתה שעוזרים לו, במיוחד בשיעורי עזר שהוא מחסיר, כי לפעמים הוא נאלץ לצאת מוקדם מבית הספר.
“אצלנו במגזר ההורים תמיד מעדיפים לימודים על ספורט, אצלי העניין הפוך ובמיוחד אצל אבא שהשקיע בכולנו, אם זה באימונים אישיים או ליווי באימונים ובמשחקים וייעוץ לאחר כל משחק. אנחנו מנתחים את המשחקים, עובדים על הליקויים ומשפרים בצורה הטובה ביותר. לא יודע כמה הורים אחרים תומכים כמו ההורים שלי”.
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתקופת הקורונה: “היה לי קשה להתאמן בחוץ וקשה להגיע למגרש. כשחזרתי למגרשים הרגשתי כאילו שבחיים לא עליתי על דשא ולשמחתי, יש לי אבא שמבין הרבה בכדורגל, הצליח להחזיר אותי למסלול מהר מאוד וגרם לכך שהשתלבתי מהר בליגת העל. כל שחקן כדורגל עובר תקופות טובות ותקופות קשות, היכולת לצאת מזה כמה שיותר מהר היא הגדולה”.
יוסף מעריך את זה שגדל בתקופה בה מככבים שניים מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה, ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. הוא מקפיד לצפות במשחקיהם ומשתדל ללמוד מהם הרבה. עם זאת, מודל החיקוי שלו הוא ארלינג הולאנד, "כי החוש למצוא את הזווית, הפריצה ויכולת ההבקעה שלו מדהימים".
שאדפנה לא מסתיר את שאיפותיו להגיע לפסגת הכדורגל הישראלי ומקווה להגיע לשם דרך הפועל חיפה, תחילה ירצה להשתלב בקבוצת הנוער ואחר כך בבוגרת. אם תהיה פנייה מהנבחרת הוא מציין שישמח מאוד. עם זאת, הוא מפגין איפוק, לדבריו: “כולם חושבים אירופה, אבל צריכים להיות צנועים ולדעת מתי לצאת”. הוא רוצה לתקוע קודם יתד בארץ וכשיגיע הזמן הוא לא יסרב: “כי הרבה שחקנים יצאו לאירופה ולא הצליחו”, לכן הוא עצמו אינו ממהר. יוסף מרגיש שניחן בחוש ההבקעה,שימוש בשתי הרגליים ומשחק ראש.