מכבי תל אביב ופנאתינייקוס כבר נכנסו מזמן לפנתיאון של הכדורסל האירופי עם שמות נוצצים, משחקים מותחים, רמות ביצוע מהגבוהות שנראו אי פעם, דרמות וכדורסל שהיה ללא פחות מאשר פורץ דרך. המפגשים בין הקבוצות נחשבים כבר מזמן לקלאסיקה מודרנית, ורגע לפני תחילת הסדרה ביניהן ביורוליג, חזרנו לשנה שבה הכל התחיל.
העונה היא 1999/2000 דימיטריוס איטודיס הוא עוזרו של ז’ליקו אובראדוביץ’ בפנתינייקוס. ביחד עם עודד קטש השחקן וסגל עתיר כישרון, הם החזירו את גביע אירופה לאתונה ארבע שנים מאז הזכייה הקודמת והראשונה של המועדון היווני – ועוד על חשבון מכבי ת"א.
בראיון מיוחד ונוסטלגי ל-ONE, איטודיס מספר כבר בתחילתו על קרבתו לקטש שמעברו לפנאתינייקוס עורר גלים בישראל. המאמן היווני זוכר לטובה את היריבות שהיוותה לא פחות מבית ספר לכדורסל, ונזכר: "המשחקים בין פנאתינייקוס ומכבי היו המשחקים שבהם יכולת ללמוד המון ולדבר בקליניקות".
הטקטיקן בן ה-53 מספר על מה הדיר שינה מעיניו באותם השנים, כמו גם על השיחות שערך עם קטש השחקן כשהדברים פחות הלכו. המאמן מחמיא לאוהדי מכבי על אותו הגמר בסלוניקי וגם למועדון עצמו ולקטש על העונה הנוכחית, ומבהיר "אני יכול רק להצדיע לכך שהשחקנים והמאמנים עושים עבודה נהדרת ושהם שנה שנייה ברציפות בפלייאוף, זה כבר הישג בזכות עצמו".
עודד קטש מניף את גביע היורוליג עם פנאתינייקוס (רויטרס)מה אתה זוכר מאותם הימים?
"מה שאני זוכר הוא שמכבי ופנאתינייקוס תמיד היו שם (במעמדים, מ.ב), רוב הזמן, הן היו מאוד עקביות בלהיות בבמה של הפלייאוף ולהיות הטוענות לכתר. זה היה מאוד מעניין לשחק נגד מכבי ששיחקה כדורסל מאוד יפה, תמיד היה לה סגל טוב, צוותי אימון טובים ורעיונות טובים. אני זוכר את פיני (גרשון) נגד ז'ליקו ואת הרעיונות שלהם ואת דייויד (בלאט) ואותי עוזרים להם ליישם אותם. המון אסטרטגיות ומצ'אפים, והמון התרגשות".
באותן השנים הפיינל פור הראשון היה מאוד מיוחד מנקודת המבט שפנאתינייקוס הביאה את עודד קטש שנחשב עד היום לאחד הגארדים הכי טובים של הכדורסל הישראלי. איך אתה זוכר את המעבר שלו?
"תחילה אני שמח שעודד מאמן עכשיו ואני שמח לומר שהוא חבר שלי, אנחנו מחשיבים את עצמנו כחברים טובים וזה הדבר הכי חשוב. שנית, לעודד היו קשיים מסוימים לעשות התאמות מסוימות לקבוצה, כמובן בגלל שהלחץ היה עליו מהצד של המאמן ולגבי האחריות שהייתה לו על כתפיו כי הוא היה הרכז. בואו לא נשכח שבאותם הימים ההרכב היה עודד, אלברטיס (פרג'יסקוס, מ.ב), בודירוגה (דיאן, מ.ב), ג'וני רוג'רס ורברצ'ה (ז'ליקו, מ.ב).
"זה היה הרכב גדול, אלברטיס שיחק הרבה פעמים בשתיים ועודד היה צריך לנהל את העניינים הרבה פעמים ולדאוג שיהיו מרוצים - למסור לשחקנים ולהריץ את התרגילים. לרוב היו לנו את בודירוגה ואת רברצ'ה עם הכדור שהיו היוצרים העיקריים, אבל לעודד היה המון כישרון והוא היה יכול לנהל את הפיק אנד רול, לקלוע, לחדור ולהוציא את הכדור החוצה.
קטש עם אובראדוביץ' שנים רבות לאחר הזכייה ההיא (איציק בלניצקי)"היו לו כמה קשיים בהתחלה וישבנו יחדיו, אני זוכר גם שז'ליקו (אובראדוביץ’) אמר לי לדבר איתו אז ישבנו המון פעמים ודיברנו הרבה על מה זה אומר לשחק עבור פנאתינייקוס ועבור השיטה של ז'ליקו. אני שמח שבעונה הראשונה עודד קלע סל מכריע נגד האהבה העיקרית שלו, הקבוצה שהביאה אותו לרמה הזו, שזו מכבי ולרמה הזו בפיינל פור של 2000 בסלוניקי, ויחדיו עם רברצ'ה ה-MVP של הטורניר, בודירוגה וג'וני רוג'רס וכולם, זכינו בגביע ועודד היה חשוב מאוד.
"אני זוכר היטב שלאחר המשחק האוהדים של מכבי הריעו לו ואני לא יכול לשכוח את זה, עם כל המתח ועם כל הדרמה היו הרבה אוהדי מכבי שרצו כמובן שהקבוצה שלהם תנצח, אבל אנחנו ניצחנו והכבוד עדיין היה שם, להצדיע ולהריע. מבחינה ספורטיבית הם הבינו שבאותו הרגע עודד היה עם החולצה של פנאתינייקוס והוא רצה להגן על פנאתינייקוס שזה דבר נכון, אבל 24 שנים לאחר מכן, לדאבוני אנחנו עדיין רואים אגרסיות שאם שחקן אחד עוזב קבוצה ועובר ליריבתה או שהמאמן עושה זאת, יש המון שנאה והפניה של אצבעות מאשימות. אז תרשה לי לומר שזו ההתנהגות הג'נטלמנית, הדרך שבה התנהגו אוהדי מכבי בשדה התעופה או לאחר המשחק בהיכל כשהם יודעים שה'ילד' שלהם, הגיבור שלהם, הוא זה שקלע את הזריקה שהייתה חשובה, הריעו לו וכיבדו אותו".
לפני כמה זמן דורון שפר ששיחק באותו המשחק כמובן, אמר שבפסק הזמן שקדם לזריקה של קטש והחסימה של רוג'רס, פיני גרשון אמר לא ללכת מתחת לחסימה, אז אני חייב לשאול מהצד שלך, בפסק הזמן אתה זוכר מה שרטטתם? כי בסופו של דבר דורון עבר מתחת לחסימה ועודד קלע את השלשה.
"אני לא זוכר מה שרטטנו, אבל היה לנו אז הרכב טוב וכל הדברים היו שם. עודד היה עם הכדור והוא היה איום, ג'וני רוג'רס יכל להסתובב החוצה ולקלוע את הכדור, כך שמגן אחד תמיד היה עסוק. הם החליפו או שלא, בודירוגה היה מוכן לקחת את זה, רברצ'ה היה מוכן לריבאונד ההתקפה, פוטסיס (אנטוניס, מ.ב) וכולם היו חשובים בפיינל פור הזה ואני לא זוכר במדויק את המהלך, אבל הכדור היה בידיים של עודד, וכשהוא ראה שהשחקן שלו נתן לו מעט מרווח, הוא קלע את הזריקה. זו הייתה זריקה מכדרור ביד שמאל, כן, הכדרור האחרון שלו היה מיד שמאל כי הוא הרגיש נוח יותר ללכת שמאלה ואז לעלות לזריקה וזה משהו שרוב הקלעים הימנים עושים כשהם עולים לקליעות הללו".
"הרגיש נוח יותר ללכת שמאלה". קטש במדי פנאתינייקוס (רויטרס)בעונה שלאחר מכן בעצם הקריירה של קטש הסתיימה לצער כולם והגעתם שוב למשחק הגמר מול מכבי ת"א בפאריס. מה אתה זוכר מזה?
"אני זוכר שלצערנו עודד נאלץ לעבור ניתוח שהשתבש. הוא עשה את הניתוח אצל רופא שהוא סמך עליו מאוד, לצערנו היה לו מזל רע, הוא לא הצליח להתאושש והקריירה שלו הסתיימה שם וזה היה עצוב עבורנו כי החתמנו את עודד כדי שיהיה השחקן המרכזי שלנו והשנה השנייה הייתה אפילו חלקה יותר כי הוא הבין את המערכת והיה לו חיבור טוב יותר עם ז'ליקו, הצוות, השחקנים והאוהדים. עדיין, הקבוצה נבנתה לתארים ואז זו הייתה השנה של הפיצול, שהיורוליג יצא לדרך וארבע שמות גדולים - פנאתינייקוס, מכבי, אפס וצסק"א - החליטו להישאר בצד של פיב"א, בסופרוליג ב-2001.
"בגמר שיחקנו מול מכבי ת"א שהייתה מאוד דומיננטית. ברוב הפעמים הצלחנו לחזור למשחק והייתה לנו בעיה כי לרברצ'ה הייתה בעיית עבירות בשלב מוקדם. ניסינו להישאר קרובים אליהם ככל האפשר, אבל מכבי הייתה טובה יותר וזכתה בצורה מכובדת. היה היכל מלא באוהדים של פנאתינייקוס ומכבי, זו הייתה יריבות נהדרת ואווירה נהדרת בברסי".
כשאתה מסתכל לאחור על אותם הימים כשהיית בפנאתינייקוס או על היריבות הזו, מה הדבר שהכי זכור לך?
"כפי שאמרתי בהתחלה, זה היה שיעור נהדר לכל המאמנים והמשחקים בין פנאתינייקוס ומכבי היו המשחקים שבהם יכולת ללמוד המון ולדבר בקליניקות עם המאמנים ולנתח הרבה מהסטים והאסטרטגיות ההגנתיות. בזמנו היה גם המעבר מקלטות ה-VHS למחשבים ול-DVD ואני זוכר שביליתי המון לילות ללא שינה כדי לנתח המון משחקים ולהיכנס להם 'לתוך הראש' כדי להכיר טוב יותר את האסטרטגיה שהייתה למכבי מעבר לכישורים האישיים של השחקנים".
איך אתה זוכר את אובראדוביץ’?
"זה היה נהדר, היה לי המון מרחב וחופש לעבוד. המון רעיונות טובים שדיברנו והחלפנו דעות. אפשר רק להרוויח ניסיון ולהתפתח בתוך המשחק, אתה מתפתח כאדם, כאינדיבידואל וכמאמן בהיותך חלק מקבוצה נהדרת וכל זה בגלל שהייתה לנו את משפחת ינאקופולוס הנהדרת שגרמה לזה לקרות. הם השקיעו המון כסף כדי להביא את אותם שחקנים נהדרים והידיים שלנו לא היו קשורות, יכולנו לבחור את הטובים ביותר".
"היה לי חופש לעבוד". איטודיס (איציק בלניצקי)זו עונתו השנייה המלאה של קטש כמאמן ראשי ביורוליג. בהתחשב בנסיבות של העונה, אתה מופתע שהוא העפיל לפלייאוף שנה שנייה ברציפות עם מכבי ת"א?
"אני לא מופתע כי אני עוקב אחר מה שעושים במכבי, הסגל בנוי טוב ועם רעיונות קונקרטיים. היורוליג תחרותי מאוד וצריך להריע להנהלה על כך, כמו גם למאמן ולשחקנים כי הם מבינים שהם מייצגים מדינה שלמה ומכבי חשובה מאוד לישראל כמותג בכל ענפי הספורט.
"צריך גם לומר כל הכבוד לבלגרד ולסרבים שמארחים אותם שם כי אני נגד כל סוג של אלימות מכל סוג ושימוש בכל נשק מסוג כלשהו, אני מאמין שהספורט צריך לאחד וזו גם למעשה המשמעות של המשחקים האולימפיים. בשנה שיש משחקים אולימפיים, צריך שיהיו הפסקות אש ושלום בכל מקום וזו הייתה אחת הסיבות שהמשחקים האולימפיים היו חשובים כל כך בזמנו בעתות העתיקות. אני יכול רק להצדיע לכך שהשחקנים והמאמנים עושים עבודה נהדרת ושהם שנה שנייה ברציפות בפלייאוף, זה כבר הישג בזכות עצמו.
“אני שמח שהיורוליג הקשיב לנו כארגון המאמנים, שאני גאה להיות נשיאו ודיברנו על הפליי אין שנתן דרמה נוספת, כל המשחקים חשובים וזה מושך יותר. אני שמח עבור עודד קטש שהוא עשה זאת כי כבר הוכח שעבודתו של המאמן היא עבודה מאוד קשה, לצערי השנה היה לנו רקורד שלילי של מאמנים שפוטרו ושלא איפשרו להם להריץ את התוכנית שלהם עד לסוף העונה".
"שמח עבור קטש" (ראובן שוורץ)מה השלב הכי רחוק אליו מכבי וקטש יכולים להגיע?
"אני לא קוסם ואני לא יכול לראות לפה או לשם, אני רק מאחל לו כל טוב, שיהיה בריא ושימשיך להתפתח".
האם למכבי יש סיכוי לזכות העונה ביורוליג?
"אין לי תחזיות, זו סדרה פתוחה, כשמגיעים לפיינל פור הסיכוי שלך הוא בדיוק 25%, לכולם יש סיכוי, כך שאם מגיעים לפיינל פור, אתה פוטנציאלית יכול לזכות ביורוליג".