איך יזכור עולם הכדורגל את שנת 2023, שתסתיים בעוד שלושה שבועות ותעזוב אותנו בתקווה לעתיד טוב קצת יותר? בעיקר כשנה בה חל שינוי סופי בתפיסת השחקן הטוב בעולם. תם עידן ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו והחל רשמית עידן חדש. הוא עשוי אולי להיות עידן ארלינג הולאנד, שלוקח בפער ניכר את תואר השחקן המצטיין של השנה היוצאת. השאלות המרכזיות כעת הן כמה זמן העליונות שלו תימשך, האם הוא ישמור על הדומיננטיות ועד כמה היא תהיה עוצמתית ויציבה אם כן.
השליטה של מסי ורונאלדו, תוך כדי תחרות גלויה וייצרית בין השניים, הגדירה את הענף במשך כ-15 שנה. זו תקופה ארוכה מאוד, חסרת תקדים בהיסטוריה והיא השפיעה רבות על הדרך בה רואים את הכדורגל כיום ברחבי תבל. הדור הצעיר של האוהדים צמח אל תוך המאבק הזה – הוא לא מכיר שום מצב אחר. קרב האיתנים הזה הכריח אנשים לקחת צד, כי בעידן הרשתות החברתיות קשה מאוד להישאר נייטרלי. המין האנושי הוא שבטי בהגדרה והקיטוב מעולם לא היה גדול יותר. הערצה כלפי כוכב אחד גררה באופן כמעט אוטומטי סלידה מהכוכב השני.
מצד אחד, זה תרם רבות לפרסום ותהודה, דחף את שני הכוכבים לשבירת שיאים והוסיף להם מוטיבציה. מצד שני, הדם הרע בין המחנות פגם בהנאה וכל יתר השחקנים הנהדרים שריקדו על הבמה במשך התקופה הארוכה הזו נדחקו במובן מסוים לשוליים, כאילו משמשים תפאורה בלבד עבור שני הסופרסטארים. פרס כדור הזהב, שהיה בעל משמעות מהותית בעבר, שימש רק את שניהם בטקסים ראוותניים וריקניים. לכל תופעה יש יתרונות וחסרונות ואפשר לראות את עידן מסי-רונאלדו מזוויות שונות ומגוונות, במיוחד עכשיו, כאשר הגיע הזמן לסכם ולסגור אותו.
ליאו מסי (רויטרס)שניהם עדיין רלוונטיים במידת מה, בעיקר בנבחרותיהם, קל וחומר עבור מעריציהם המושבעים. הארגנטינאי, שהגשים את החלום הגדול והניף את גביע העולם בשלהי 2022, עבר לאינטר מיאמי ב-MLS, אבל טרם פרש מהנבחרת וישתתף בקופה אמריקה הקרוב. הפורטוגלי, שקורע רשתות במדי אל נאסר בליגה הסעודית, הפציץ 10 שערים במוקדמות יורו 2024 ושואף ברצינות לזכות באליפות אירופה בפעם השנייה בקריירה. אז הם לא נעלמו לגמרי מהבמה, אך באופן אירוני למדי את הפיקוד תפס השחקן שכלל לא ישחק במדי נבחרתו בקיץ הקרוב, כי נורבגיה כשלה שוב במוקדמות.
הפיאסקו הזה רק מדגיש את הנסיקה המופלאה של הולאנד, שהפך את 2023 לשנה שלו כמעט ללא מאמץ. ספקות רבים ליוו את הגעתו מבורוסיה דורטמונד לפרמייר ליג בקיץ שעבר – הן בגלל שזו אמורה על הנייר להיות ליגה מאתגרת יותר לכיבוש שערים בהשוואה לבונדסליגה והן בשל חוסר התאמתו הבסיסי לכאורה לסגנון של פפ גווארדיולה במנצ’סטר סיטי. כל סימני השאלה האלה הוסרו עוד בשנה שעברה והשנה הקלנדרית הנוכחית הפכה לחגיגה מתמשכת מבחינתו של האיש שהחזיר את תפקיד החלוץ המרכזי הקלאסי לאופנה.
יותר מקארים בנזמה, יותר מרוברט לבנדובסקי – הן בזכות עצמו והן כי הצל של מסי וכריסטיאנו כבר לא קיים – הוויקינג הנורבגי כבש את הדמיון. הוא לא מרבה לגעת בכדור, אבל רוב הנגיעות שלו תכליתיות ואחוז נכבד מהן מוביל לכדורים ברשת. על אף שההשתלבות בסגנון המבוסס על החזקת כדור לא הייתה טריוויאלית עבורו, הוא גם התאים את עצמו לאלופת אנגליה וגם גרם לקבוצה להתאים את עצמה אליו. השילוב הזה קטלני ועובדה היא כי איתו הצליחה סוף כל סוף הקבוצה של פפ לזכות בליגת האלופות – וכך השלימה טרבל. זה הפך אותה אוטומטית לקבוצת השנה ואת הולאנד לשחקן השנה, גם אם הוא לא בלט במיוחד בגמר הצ’מפיונס ליג עצמו נגד אינטר.
ארלינג הולאנד (רדאד ג'בארה)בניגוד למסי ורונאלדו, הולאנד לא נוטה להיות ראוותני ואחוז נכבד משעריו ניתנים להגדרה כ"מכוערים". כך היה, למשל, כאשר הבקיע חמישייה לרשת של לייפציג בשמינית גמר ליגת האלופות בתחילת השנה. זה היה אקורד הפתיחה ל-2023 מבחינתו ואת העונה הראשונה במדי מנצ’סטר סיטי הוא סיים עם 52 כיבושים בכל המסגרות, מתוכם 23 בשנה הקלנדרית הנוכחית.
על הדרך, הולאנד תרם הרבה יותר מהצפוי מראש למשחק הקבוצתי המסודר. במשחק העונה מול ארסנל באפריל, לצורך העניין, הוא לא רק שם את החותמת הסופית על הניצחון 1:4, אלא גם בישל פעמיים לקווין דה ברוינה במחצית הראשונה. בתיאוריה, זה אמור להיות הפוך, אבל הולאנד הוא שחקן הרבה יותר מגוון ממה שנהוג לחשוב.
את עונת הבכורה שלו בליגה האנגלית הוא סיים עם 36 כדורים ברשת. זה היה לא רק שיא פרמייר ליג בעונה נתונה, אלא גם המספר הגבוה ביותר מאז עונת 1966/67 הרחוקה, בה הבקיע רון דייויס הוולשי 37 שערים לזכות העולה החדשה סאות’המפטון שנלחמה בתחתית. בליגת האלופות, המפעל האהוב עליו ללא עוררין, הוא שמר על ממוצע של יותר משער למשחק – 12 כיבושים ב-11 הופעות. הייתה זו עונה חלומית בכל קנה מידה והעובדה כי נח במהלך פגרת המונדיאל תרמה לכך בהחלט.
ארלינג הולאנד חוגג (רויטרס)בעונה החדשה סופג הולאנד לא מעט ביקורות על כך שאחוז ניצול ההזדמנויות שלו ירד. מאידך, הוא עדיין הצליח להבקיע בכמויות מסחריות, מוביל את הליגה האנגלית עם 14 שערים והרשית גם חמש פעמים בחמישה מפגשים בצ’מפיונס ליג. שני משחקים רצופים ללא שער, כפי שקרה לו כעת מול טוטנהאם ואסטון וילה, מוגדרים כבצורת. רף הציפיות תמיד גבוה, אבל הולאנד מעולם לא התרגש מכך. מדמים אותו לרובוט, ולא מבקרה. והוא אוהב את ההקבלה הזו מאוד.
הוא אוהב אותה, כי יש לו חוש הומור בריא מאוד – במיוחד הומור עצמי. כך הוא בונה את תדמיתו, אבל המותג הזה אמין וקל מאוד להתחבר אליו. עקרונית, קל להבין מדוע יכולים להיות לו שונאים רבים, כי הרי טבעי לקנא בספורטאי כה מצליח ועשיר בגיל כה צעיר, מה גם שהוא משחק במועדון דורסני מדי ששייך למשטר בעייתי של שייח'ים מאיחוד האמירויות. אלא שהולאנד מעורר אהדה ואנשים מתחברים לדמותו המיוחדת. הוא לא לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי וזה הופך אותו לחינני הרבה יותר. אולי זה ישתנה בהמשך, אבל זה המצב כרגע.
ארלינג הולאנד (רויטרס)כרגע, הוא על גג העולם. הניחו כי יהיה זה קרב בינו לבין קיליאן אמבפה אחרי שמסי ורונאלדו ידעכו, אך בשלב זה הנורבגי פתח פער על הצרפתי שנתקע במועדון קטארי לא ממש רלוונטי בצרפת, וגם הודח בעונה שעברה בשמינית גמר ליגת האלופות. מאידך, איש לא מבטיח שזה יישמר – ואוהדים מייחלים שהשליטה של הולאנד לא תהיה אבסולוטית. יהיה בריא הרבה יותר אם תהיה תחרות בין כוכבים רבים על תואר השחקן המצטיין בכל שנה. לא רק שניים ואפילו לא חמישה, אלא יותר. הרבה יותר.
2023 בהחלט נותנת תקווה שכך יהיה. היא שייכת להולאנד, אבל גם כוכבים צעירים אחרים בלטו בה מאוד. ג'וד בלינגהאם, ויניסיוס, בוקאיו סאקה, לאוטרו מרטינס, רפאל ליאאו, חוליאן אלברס, חביצ'ה קבראצחליה, ויקטור אוסימן, פדרי, פלוריאן וירץ, ויש עוד. יהיה נחמד אם אחד מהם יחליף את הולאנד ב-2024, מישהו אחר יטפס לפסגה ב-2025, וכך הלאה. בין 1998 ל-2009 זכו בכדור הזהב 12 שחקנים שונים. הלוואי וכך יהיה בין 2024 ל-2035.