ניסו אביטן מונה בחודשים האחרונים למאמן נבחרת הנשים של ישראל ובעצם ביצע מין סגירת מעגל וחזר לענף בו החל את דרכו כמאמן, במקביל להיותו שחקן פעיל בשנותיו האחרונות בקריירה. אביטן הפך לחלק מסדרת מינויים של אנשי כדורגל בכירים דוגמת אלישע לוי ושלומי דורה, במטרה לקדם את הענף ולהוביל אותו להישגים.
עבור אביטן, שחווה הצלחה אדירה כמאמן הפועל חדרה בליגת העל והוביל אותה לפלייאוף העליון, אלו היו שנים קצת יותר קשות כמאמן, כאשר רק בעונה שעברה הוא פוטר מאותה חדרה, עונה לאחר שהשאיר אותה בליגה במחזורי הסיום, בקדנציה השנייה שלו.
בין לבין, הוא חווה קדנציות במועדונים דוגמת הפועל ת"א ובני יהודה, אך כעת כאמור, הוא פנה ליעד חדש. בראיון מיוחד ל-ONE לאחר מינויו הוא לא חוסך בביקורת על ההחלטה לפטרו מחדרה, מדבר על השנים האחרונות בקריירה, מעמד המאמן ומדוע הוא מאמין שחזרה לאימון גברים בעתיד היא עדיין אפשרית.
ניסו, ספר על ההחלטה לחתום כמאמן נבחרת הנשים.
"האמת שהגיעה פנייה משמעון מיימון ומאלישע לוי. ביקשתי כמה ימים לחשוב על זה ואחרי כמה ימים הייתה פגישה ראשונית. הפגישה הייתה טובה, אבל עדיין לא הייתי סגור על זה וביקשתי כמה ימים לחשוב. אחרי שבוע החלטתי שזה מה שאני רוצה וזה מה שנכון לי. עוד קצת מו"מ והדברים נסגרו".
מה היו הלבטים?
"תראה, זה אמנם אותו כדורגל, אבל יש פה מעבר שונה מבחינת אופי העבודה. מעבודה אינטנסיבית, יומיומית ורצופה ממצב שבו בכל כמה ימים יש לך משחק, למצב שבו אתה צריך לעשות הרבה הכנות מסביב ולהגיע מוכנים לקמפיין. זה שינוי פאזה בהתנהלות שלך כמאמן, אבל בסוף הרגשתי שזה הדבר הנכון לי ותפקיד שהוא מכובד וראוי. זו תמיד גאווה לייצג את המדינה ובימים כאלה זה נתן אפילו פוש נוסף".
אולי היה לך קצת קשה לעכל שלא תמצא תפקיד בליגת העל?
"ממש לא. אמנם הצעה קונקרטית מליגת העל לא הייתה אלא התעניינויות כאלה ואחרות. אבל אם הייתי יושב בבית עוד כמה שבועות, גם זה היה קורה. היו הרבה מאוד הצעות מהליגה הלאומית, שלכולן סירבתי. אם הייתי מחכה עוד קצת, בלי בעיה הייתי מוצא קבוצה בליגת העל".
אתה מתוסכל מאיך שהתקופה האחרונה שלך התפתחה?
"אני לא יודע אם מתוסכל זו ההגדרה הנכונה. אבל בהקשר של הפועל חדרה הרגשתי שזה סכין בגב. הלכתי איתם באמונה שלמה שמה שהם אומרים זה מה שיקרה בפועל. שאני אתחשב במצב הכלכלי ובזה שהם צריכים לכסות הרבה חובות ונילחם כולנו ביחד עם מה שיש. פתאום הם התהפכו וכל מה שנאמר לא קרה. אם אתה מסתכל על זה בראייה הנוכחית: תראה כמה כסף הם השקיעו היום לעומת השנה שעברה והתוצאות עגומות בהרבה, אפילו תוצאות מביכות עם שבעה או שמונה מיליוני שקלים יותר בתקציב".
רצו לראות אותך בחוץ? לא נתנו לך הזדמנות אמיתית?
"אני מגדיר את זה ככה: אתה נפגע ממי שאתה אוהב הכי הרבה. אני את הפועל חדרה מאוד אהבתי: את המקום, את העיר, את האוהדים ואת האנשים. הייתי מוכן להקריב הרבה: אנשים שוכחים את ההתמודדויות שחווינו בעונה שעברה בכדורגל הישראלי בכלל ובהפועל חדרה בפרט בגלל המצב הכלכלי הקשה. לאבד כמעט את כל הזרים שלך עם פרוץ המלחמה, להחזיר אותם רק כמה ימים לפני תחילת הליגה. חלק מהזרים ברחו ולא חזרו בכלל. לשחק כל שלושה ימים עם סגל קצר ובתקציב דל".
"ומה ציפו? שנרוץ לאליפות? אני חושב שהיינו איפה שהיינו צריכים להיות והיינו תחרותיים. זה מה שאכזב אותי כי לא ראיתי את זה בא ואת הכיוון שלשם זה הולך. מאוד הופתעתי מהמהלך. אם אני נאיבי? אולי אני מאמין באנשים ומאמין לאנשים. יכולתי לעלות ולהתנגד, להגיד שאני עומד על כך שיהיו פה שחקנים ולא מעניין אותי איך, שיפתחו את הכיס. אבל באמת האמנתי שכולנו נילחם ביחד כדי להציל את הקצב. ייאמר לזכותם שכשהם (יקיר שוורץ ורועי דניאל) הגיעו, הם הצילו את הקבוצה ממצב כלכלי קשה אבל הם קיבלו כמה צ'ופרים בכסף ויכלו להרשות לעצמם להשקיע יותר. בפועל זה מה שקרה אחרי המכירה של מדמון, שעם כל הצניעות יש לי חלק לא מבוטל בכך שהם הצליחו להכניס כ"כ הרבה כסף לקופת המועדון".
איך אתה רואה באמת את ההשתלבות של מדמון במכבי ת"א?
"הוא שחקן צעיר ומוכשר. הוא נלחם בסגל שכל כולו מורכב בשחקנים טובים ומוכשרים. אין לו את הפריבילגיה שהייתה לו בחדרה שהוא יכול להיות טוב בשלושה משחקים ואז פחות טוב בשני המשחקים הבאים והוא עדיין ימשיך לקבל קרדיט. כשאתה נמצא במועדון שמשחק באירופה ונלחם על כל התארים בישראל, אתה צריך להיות כל הזמן בטופ. אם ערן זהבי יושב בספסל של מכבי ת"א, אז גם אלעד מדמון יכול לשבת בספסל של מכבי ת"א".
זו הייתה טעות לחזור לקדנציה נוספת?
"לא, כי אם אתה מסתכלים על זה, כן הצלחתי להגיע בסוף עונת 2022-2023 ולהשאיר את הקבוצה בליגה. אני חושב שאם אנשים היו טיפ טיפה סבלניים, אז בלי שום בעיה היינו גם נשארים בליגה. בסיבוב הראשון הפסדנו שבעה משחקים והייתה לנו הגרלה לא פשוטה, אבל התאוששנו יפה מאוד וצברנו 14 נקודות בסיבוב. אני פוטרתי עם 16 נקודות ואם הייתי נשאר, לי לא היה ספק בכלל שהיינו מצליחים להישאר בליגה".
זה הסתיים גם בצורה לא יפה. היה קרב עקיצות בינך לבין הבעלים יקיר שוורץ.
"אני פרסמתי בדיוק את מה שהרגשתי ואת מה שאני אומר היום. אם הם באו ונתנו לי 300-400,000 שקל לרכש בינואר וציפו שאני אמצא שחקנים, אז זה לא מדוייק. עובדה שכשהמחליף שבא אחריי (חיים סילבס) הגיע, הם הוציאו מיליוני שקלים והביאו שחקני רכש שעזרו לקבוצה להישאר בליגה. אני בטוח שאם אני הייתי מקבל את הכסף הזה, בלי בכלל למצמץ היינו מצליחים להישאר בליגה".
אתה מופתע ממה שקורה שם עכשיו? ששוב פוטר מאמן אחרי קרוב לסיבוב אחד בלבד?
"אגיד את זה בצורה עדינה: מה שקורה שם עכשיו זה מביך. הגדילו את התקציב בכ"כ הרבה כסף ועדיין התוצאות לא טובות. החליפו כבר מאמן אחד ויש סיכוי שיחליפו גם את השני. לי זה כואב כי את חדרה אני מאוד אוהב ועשינו דברים מדהימים ביחד. לי זה יהיה חבל, אבל כרגע נראה שזה הכיוון: שהם בדרך לרדת ליגה".
אתה בקשר עם אנשים שם?
"אני לא כועס ולא ברוגז עם אף אחד, אבל אנחנו לא בקשר יומיומי. אני בקשר עם הרבה מאוד חברים שצברתי עם השנים שם, אבל לא עם האנשים שמנהלים היום את המועדון".
אם נחזור אחורה בקריירה שלך, הפועל חדרה עשתה לך טוב ואתה עשית לה טוב. אבל מה קרה מאז? כי בעונה הראשונה בליגת העל היית נחשב לאחד המאמנים הטובים. מה השתבש מאז המעבר להפועל ת"א?
"היו לי שנתיים מדהימות בחדרה ועל כל דבר טוב שחדרה נתנה לי והיא נתנה, נתתי פי שניים. העונה הזאת (2018-2019) היא העונה הכי טובה של חדרה בהיסטוריה: הקבוצה עם התקציב הכי נמוך בהיסטוריה של ליגת העל ועשינו עונה מדהימה. אני לא חושב שהיה מאמן שבשתי קדנציות נפרדות הכניס קרוב ל-12 מיליון שקלים למועדון. המעבר להפועל ת"א לא היה מוצלח וגם אח"כ הבחירות לא היו טובות".
"אבל אם אתה מסתכל על שאר המאמנים האחרים, חוץ מהמאמנים שמאמנים בקבוצות הצמרת, אז כולם נאבקים. מי יותר, מי פחות, פעם אתה עושה הצלחה ופעם אתה עושה פחות הצלחה. אני לקחתי את סכנין כשהיא במקום האחרון ללא שערי זכות והבאתי אותה למצב שהיא בכלל נאבקת על ההישארות בליגה. אני לא פחדתי מאתגרים, לא פחדתי ממקומות קשים. בחלק מהמקומות הייתה הצלחה נקודתית, אני כן חושב שאם יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור, הייתי בוחר את הבחירות הקודמות שלי יותר בקפידה".
למה אתה מתכוון?
"לפעמים הייתי פזיז בהחלטות. אני כל כך אוהב לאמן, כך שתמיד כשהגיעה הצעה, בד"כ הסכמתי לה. היו פעמים שהייתי צריך לדעת להגיד לא".
המעבר להפועל ת"א היה מהיר מדי?
"לא. מה שהכריע את הכף בהפועל ת"א היה בעיקר הלחץ הגדול במועדון והכעס הגדול שהיה כלפי הבעלים (האחים ניסנוב). הם העמידו תקציב טוב, אבל הוא כבר היה מנוצל כולו וזה היה הקושי הגדול. כי היה קשה כבר לעשות שינויים בסגל. כשאני הגעתי וחתמתי אמרו לי שהתקציב יהיה 30 מיליון שקלים לכל המועדון ואמרתי לעצמי שאם בארבעה מיליון בחדרה עשיתי דברים מדהימים, אז יהיה לנו טוב. אבל אז הבנתי שכל ה-30 מיליון שקלים היו מנוצלים וזה יותר קשה. הבאנו את מאור בוזגלו שהיה אמור להיות הכוכב ולמשוך את הקבוצה, אבל לרוע מזלי הוא חלה במחלקת הנשיקה. יותר מדי דברים לא טובים התחברו יחד".
זה מעצבן אותך אם יגידו שהצלחת בעיקר בחדרה?
"לא. אני פחות מתעסק במה אומרים. אם אתה מאמן שנמצא בפרונט ומושך את האש, אז אם אתה מתעסק במה אומרים, אתה בבעיה ולא יכול להתפנות לשאר הדברים החשובים. אני לא עסוק במה שאומרים באולפנים, בתוכניות הרדיו או מה כותבים באתרים. אני עסוק בלעבוד ובלעשות. בכל מועדון שעבדתי בו, יגידו לך שהייתי מאוד מחויב למועדון, מאוד מקצועי ומנסה לעשות את הדברים הכי טוב. אבל במועדונים שעבדתי היו קשיים".
"קח לדוגמה את מקרה מסאי דגו, זה ממשיך כמעט את הכול. לפני שהוא הגיע למכבי חיפה ואני לא אומר את זה בגנותו אלא להפך-כדי להמחיש את הנקודה. הוא פוטר מכמה מועדונים בליגה הלאומית ופתאום התמזל מזלו. הוא קיבל את מכבי חיפה ועשה עונה טובה. אז מה? הוא היה לפני זה מאמן רע ופתאום הפך למאמן טוב? הוא היה מאמן טוב כל הזמן, רק עם כלים פחות טובים. אז לפעמים כשאין לך כלים אתה מצליח יותר כמו בעונה הראשונה שלי בליגת העל בחדרה שהייתה הצלחה חסרת תקדים. לקחת שחקנים אלמוניים שאף אחד לא הכיר ולא ידע מי הם ולהפוך את חלקם לשחקני נבחרת. אז זה לא תמיד המאמן, אבל גם למאמן יש חלק בהצלחה הזאת".
זה שעברת לנשים זה אומר שוויתרת על אימון גברים?
"ממש לא. אני מאמן כדורגל וזה גם אחד הדברים הראשונים שאמרתי לבנות. אני לא מאמן נשים ולא מאמן גברים, אלא מאמן כדורגל. אני מישהו שאוהב את המקצוע הזה ומתייחס אליו ברצינות ואני לא חושב שזה סותר. יש לא מעט דוגמאות של מאמנים בעולם שעברו מכדורגל נשים לכדורגל גברים. זה אותו כדורגל, אותו משחק וההבדל היחידי הוא בקצב ובאינטנסיביות. צריך לעשות את ההתאמות, אבל מאמן כדורגל הוא מאמן כדורגל".
אבל אתה יודע איך זה. יקטלגו אותך עכשיו כמאמן נשים ויהיה לך קשה יותר לחזור לכדורגל הגברים.
"אני לא חושב. קודם כל אני לא חושב על עזיבה כי רק התחלתי את התפקיד ובד"כ אני עומד מאחורי מה שאני אומר. לא באתי לפה לכמה חודשים וללכת. באתי לפה כי הרגשתי שגם מצד ההתאחדות וגם מצד האנשים, שיש רצון לעשות איזשהו שינוי. עצם ההבאה שלי, של אלישע לוי ושל שלומי דורה יש פה אמירה. רצו אנשי כדורגל בכירים ומנוסים יותר מאלו שהיו עד היום ואני מאמין שנוכל לעשות את ההבדל בטווח של שנה עד שלוש שנים. מה יהיה בעתיד? אני לא יודע. אבל אני לא מסתכל על זה כתפקיד שסוגר את הגולל ולא אוכל לחזור".
זו סגירת מעגל עבורך לחזור לכדורגל הנשים? הרי התחלת שם בב"ש.
"לא אהיה כזה דרמטי. ההתנסות הראשונית שלי הייתה כשעוד הייתי שחקן פעיל וזה הסתדר אז מבחינת השעות כי הנשים התאמנו בערב והקבוצה ששיחקתי בה התאמנה בצהריים. נהניתי מאוד אז בקבוצת הנשים של הפועל ב"ש ואני לא רואה בזה פחיתות כבוד. אני רואה בזה גאווה גדולה שאני מאמן את נבחרת הנשים של ישראל".
מה תיחשב הצלחה?
"אני חושב שבנבחרת זה שונה. זה באמת איזשהו תהליך והרעיון הכללי הוא לקדם את כדורגל הנשים. הצלחה? אם נצליח להעפיל דרג או נעשה איזושהי סנסציה ונעפיל לאיזשהו טורניר למרות שזה באמת יהיה קשה. אבל הכי חשוב עבורי בטווח הקצר הוא שכל מי שתגיע לנבחרת, תגיע עם לב גדול ועם אהבה גדולה. שהיא תראה בזה זכות גדולה. ואם לא תהיינה כאלה שחקניות? אז יש סיכוי טוב שאפילו נוותר עליהן כדי ליצור תלכיד בריא יותר ואולי צעיר יותר לשנים הבאות".
היו לך הצעות בקיץ הזה?
"היו הצעות מהלאומית, אבל קיבלתי החלטה עקרונית שלא אאמן בליגה הלאומית משיקולים שלי שלא ארחיב אותם פה. שלושת החודשים הקשים שהיו לי בבני יהודה עזרו לי להגיע להחלטה שאני לא רוצה לאמן בליגה הלאומית ושאני רוצה לאמן רק בליגת העל. אני יכול לספר שכמה ימים לאחר השביעי באוקטובר, כשכולנו עוד היינו בשוק ממה שקורה במדינה, קיבלתי הצעה מאוד אטרקטיבית לאמן ביפן בלא מעט כסף".
"אמרתי לעצמי שזו הזדמנות של פעם בחיים, אבל שבמצב של המדינה אני לא יכול להשאיר את המשפחה לבד וידעתי שאני לא יכול להיות זה ששוב יגידו שהוא עוזב את חדרה במצב קשה. החלטתי אז לוותר ואולי בדיעבד היום הדברים היו נראים אחרת אם הייתי הולך".
עברת גם שנה לא פשוטה ברמה האישית עם פטירתו של דודך, שלום אביטן.
"ברמה האישית במשפחה, אבא שלי איבד שני אחים: קודם את אחותו הצעירה וכמה חודשים לאחר מכן את שלום, שהיה כוכב כדורגל מוכר בכל המדינה. אנחנו לא היינו מאוד קרובים, אבל כשמישהו מהמשפחה זה כואב והילדים שלו חברים קרובים שלי. זה תמיד עצוב, בטח כשזה מישהו שהוא סמל בעיר ב"ש".
איך אתה רואה את תחום האימון? כמה זה קשה להיות מאמן בישראל?
"שואלים שאלה דומה הרבה פעמים על מעמד המאמן. כמה קשה להיות מאמן? זה קשה. אבל מה קל אצלנו במדינה: קל להיות עיתונאי? קל להיות שר בממשלה? קל להיות מורה? קל להיות שופט בבית משפט. אנחנו באופי שלנו מאוד דעתניים ומאוד אגרסיביים לפעמים. מאוד לא פוליטיקלי קורקט ובכדורגל זה מוחצן אפילו עוד יותר. זה אף פעם לא נעים כשאנשים כותבים עליך או אומרים עליך דברים רעים. אבל אצלנו גם מי שהיה אפסנאי בצבא נותן עצות לרמטכ"ל. אז זה בסדר, מותר".