הספורט הישראלי נפרד היום מאחת הספורטאיות הגדולות בתולדותיו: חנה קנייזבה מיננקו הודיעה על פרישה בגיל 35. ברזומה שלה שלוש הופעות במשחקים האולימפיים וגמר אולימפי בקפיצה משולשת, והיא הייתה גם סגנית אלופת העולם.
חנה מיננקו מסרה בהודעת הפרישה שלה: “היום אני משתפת בהחלטה מרגשת ומטלטלת כאחת, לסיים פרק מדהים ומשמעותי בחיי, המסע שלי כספורטאית מקצועית. במשך יותר מ-20 שנה הקדשתי את כל כולי לענף שאני אוהבת, ואת כל ליבי ונשמתי לחלום שלי - לייצג את ישראל ולהגיע לפסגות הגבוהות ביותר. המסע שלי החל באוקראינה, שם התחלתי את הדרך והצעדים הראשונים שלי בספורט, ומשם המשכתי אל עבר החלום הגדול שלי במדינת ישראל. מהפודיום כסגנית אלופת העולם ועד למדליית הארד באליפות אירופה, הרגעים הללו הם לא רק מדליות ותארים, הם מסמלים עבודה קשה, התמדה ותשוקה.
"הם מספרים את הסיפור של הניצחונות, וגם של הכישלונות, שבזכותם למדתי לצמוח ולגלות את הכוחות שבי. אחד השיאים הבלתי נשכחים היה הצעדה בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בטוקיו, כשאני נושאת בגאווה את דגל ישראל, ומרגישה את כל המדינה מאחוריי. זה רגע של גאווה לאומית ושל חיבור עמוק למדינה אליה הגעתי, שאקח איתי לכל החיים. אבל יותר מכל, מה שהפך את המסע הזה למיוחד באמת זה אתם, המשפחה שלי, החברים שלי, המאמנים, הצוות הרפואי, הספונסרים וכמובן, האוהדים שלי. כל קריאה שלכם מהיציע, כל הודעה ששלחתם, כל רגע שהאמנתם בי, הם מה שהחזיק אותי ברגעים המאתגרים, והפך את הדרך שלי לכל כך משמעותית”.
סוף עידן. מיננקו (חגי מיכאלי)מיננקו כתבה: ״אני רוצה להגיד תודה ענקית למאמנים שלי, אלכס מרמן ורוגל נחום, ששילבו מקצועיות בלתי מתפשרת עם אהבה אמיתית למקצוע. כל אימון, כל צעד, כל מילה שלכם, עיצבו אותי להיות הספורטאית שאני. על המסירות, התמיכה והאמונה שלכם בי לאורך כל הדרך, אני אסירת תודה מעמקי הלב. תודה מיוחדת לאיגוד האתלטיקה בישראל, לוועד האולימפי בישראל ולספונסרים שלי: יענקל’ה שחר וחברת מאיר, אלטשולר שחם ובנק הפועלים. הייתם חלק בלתי נפרד מההצלחה שלי לאורך כל הדרך. התמיכה שלכם לא רק אפשרה לי להמשיך ולהתחרות ברמה הגבוהה ביותר, אלא גם נתנה לי את הביטחון והכוחות להתמודד עם כל אתגר.
"על האמונה, התמיכה וההכוונה שלכם, אני אסירת תודה לנצח. לא הייתי מצליחה להגיע למקום שבו אני היום בלעדיכם. תודה גם לאגודה שלי, מכבי חיפה, ומכבי ישראל, על הליווי וההכוונה, ועל כל צעד שעשינו יחד. תודה לצוות הרפואי של וינגייט ובית חולים מאיר, שליוו אותי במסירות ובמקצועיות לאורך כל השנים, והחזירו אותי תמיד למסלול במהרה, עם השקעה אינסופית. אני רוצה להודות במיוחד למשפחת ציזיק, שהיו לצידי לאורך כל הדרך, תמיד חיזקו אותי ונתנו לי תחושת ביטחון ואמונה. אתם הייתם כמו משפחה שניה עבורי, ואני אסירת תודה על התמיכה הבלתי נגמרת שלכם לאורך השנים. תודה על בית חם ועל התמיכה והחום שהענקתם לי בכל רגע נתון.
"תמיד הרגשתי שאתם שם בשבילי, עם יד מושטת לכל צורך וללא תנאים. תודה מיוחדת גם לאנטולי מיננקו, על כל מה שעשינו יחד לאורך השנים. את התמיכה, ההבנה וההכוונה שלך לא אשכח, ואני חייבת לך על כך המון. אני פורשת עם לב שלם, תחושת סיפוק עצומה ושלווה פנימית. עולם הספורט עיצב אותי, לימד אותי משמעת, ענווה והתמדה. עכשיו אני יוצאת לפרק חדש עם המון התרגשות ואופטימיות, ולוקחת איתי את כל הזיכרונות, החוויות והאנשים שפגשתי לאורך הדרך. אני רוצה להודות לכולכם על שהייתם חלק מהמסע שלי. זה לא סוף, אלא התחלה חדשה. תודה ענקית על הכל”.
רוגל נחום, המנהל המקצועי של איגוד האתלטיקה ומי שהיה מאמנה האישי, אמר: “הייתה לי הזכות לאמן את חנה בשנים האחרונות ולהיות לצידה בהצלחותיה במשחקים האולימפיים בטוקיו ובאליפות אירופה במינכן. הישגיה בזירה הבינלאומית הם חסרי תקדים בכל קנה מידה והיא ללא ספק השאירה את חותמה בבור הקפיצה המשולשת״.
"ההישגים של חנה חסרי תקדים". רוגל נחום (איציק בלניצקי)עוד הוסיף נחום: ״התכונה שכל כך אפיינה את חנה הייתה היכולת לעלות למסלול הקפיצה ולגרום, מצד אחד, לכל המתחרות שלה להרגיש מאויימות, ומצד שני להוציא לפועל בצורה פנומנלית את הפוטנציאל התחרותי שלה. לצד ההצלחות הספורטיביות שלה בשנים האחרונות היא השכילה לסלול את דרכה ל"יום שאחרי" והחלה להשתלב בעולם ההייטק הישראלי, אשר גם לשם היא הביאה את הנחישות, המקצועיות והשאיפה למצוינות שמאפיינים אותה כל כך".
יו”ר איגוד האתלטיקה בישראל, עמי ברן, אמר: “חנה, תודה גדולה על כל הרגעים הקסומים והמרגשים שחווינו בזכותך. מעבר להישגייך המפוארים והגעתך לטופ העולמי, את היית דוגמה חיה לנחישות, התמדה, עבודה קשה ומקצועיות חסרת פשרות. את הענקת לכולנו פעם אחר פעם שיעור בווינריות ואין לי ספק שהיית מודל לחיקוי להרבה ספורטאים וספורטאיות צעירות. מאחל לך המון בהצלחה בפרק החדש בחייך, אני בטוח שגם שם את תקפצי הכי רחוק שיש”.