בסוף עונת 2018/2019, הפתיע השוער עומר חנין את קהילת הכדורגל, כשחתם על חוזה לארבע שנים, במיינץ המשחקת בבונדסליגה הגרמנית. חנין, אז בן 21, יצא לכבוש את אירופה ישירות מהפועל חדרה והעתיד היה נראה מבטיח.
אלא שמהלך העניינים בשנים האחרונות היה מורכב: במשך שלוש עונות הוא לא הצליח לבסס את מעמדו, עד שעזב לפרנקפורט מהליגה הרביעית, בתום תקופה ארוכה בה גילה סבלנות רבה וסירב לוותר ולחזור לישראל. בתקופה האחרונה, נראה שחנין שוב פורח ומראה את הפוטנציאל הגדול שיש בו.
לפני קרוב לשלושה חודשים, הוא חתם בוואלדהוף מנהיים מהליגה השלישית, הוביל אותה למסע הישרדות בתחתית כשהיא קרובה להבטחת ההישארות והפך לאחד השחקנים המובילים בקבוצה וכזה שמועמד להרכב החודש בליגה השלישית בגרמניה.
עומר חנין באימון מיינץ (המדיה של מיינץ)בראיון מיוחד ל-ONE, חנין, שבימים אלו זוכה להתעניינות ממספר קבוצות, ויקווה באמצעות סוכנו שלומי בן עזרא להמשיך להתקדם, מדבר על התקופה בה לא שיחק, מסביר לא ויתר והחליט להיאבק על מקומו ולהישאר בגרמניה גם בתקופות בהן לא שיחק, משתף על המטרות שלו לעתיד ועל התהליך שעבר וחישל אותו.
תחילה, חנין נזכר במעמד החתימה במיינץ, שאז הפתיע לא מעט אנשים בישראל: "זה הפתיע הרבה אנשים כלפי חוץ, אבל מבחינתי האישית, בגלל שאני יודע איך קרו הדברים, זה לא היה משהו שהיה נראה לי רחוק מהמציאות קודם לכן. בגיל 15, כשהייתי בנערים של מכבי ת"א, טסתי כל הזמן להתרשמויות בהופנהיים ושם יצרתי את הקשר עם מיכאל רכנר, אז מאמן שוערים במחלקת הנוער והיום מאמן השוערים של הקבוצה הבוגרת בבאיירן מינכן. הוא מאוד אהב אותי ורצה להחתים אותי, אבל בגלל שלא היה לי דרכון אירופאי, זה לא יצא".
השוער המשיך: "שנה אחר שנה, במשך שלוש שנים הוא הזמין אותי להופנהיים בתקופות החורף. זה שלא חתמתי, זו ככל הנראה לא הייתה החלטה גרועה, כי השוער שהוא הביא במקומי היה גרגור קובל השוויצרי, שהיום הוא השוער הראשון של בורוסיה דורטמונד, ככה שעין טובה יש לו".
ומה קרה אז?
"אמרתי לו שאם לא הופנהיים, שיעזור לי להגיע למועדון אחר אחרי שאוציא את הדרכון הפורטוגלי, וכך נוצר הקשר למיינץ בגיל 20. מסתבר שהם עשו עליי סקאוטינג כשהייתי שוער בנבחרת הצעירה וגם במשחקי ליגת העל בהפועל חדרה והתאמתי להם לפרופיל: שוער צעיר, שדובר את השפה כי למדתי אותה בתקופות שהייתי בגרמניה. ההמלצה של מיכאל הפנתה את תשומת ליבם, הם הזמינו אותי להתרשמות ואז אמרו לי במקום שרוצים אותי".
עומר חנין באימון מיינץ (המדיה של מיינץ)בפועל, לא ממש שיחקת.
“הייתי שלוש שנים במיינץ. בהתחלה, הייתי בסגל של הקבוצה מהבונדסליגה ובמשך שלוש שנים הייתי השוער השלישי. הפעמים היחידות ששיחקתי היו במשחקי אימון נגד קבוצות בונדסליגה, או במדי הקבוצה השנייה. בשנה הרביעית, רציתי ללכת לשחק באופן קבוע, ואז הגיעה הצעה מפרנקפורט מהליגה הרביעית ובמקביל היו כל מיני דיבורים עם קבוצות מישראל".
"העדפתי להישאר בגרמניה. נכון שזו הליגה הרביעית, אבל מדובר במועדון שהיה פעם בליגה השנייה, מועדון גדול עם תנאים טובים ואמרתי שאלך על זה. מיינץ עזרו בזה שהם שילמו את השכר. בשנה הזאת בפרנקפורט שיחקתי 30 משחקים וזו הייתה המטרה שלשמה הגעתי. עשיתי שנה מצוינת, הייתי עם נתון הצלות של 80% מהבעיטות שנבעטו לעברי ושמרתי הכי הרבה פעמים על שער נקי".
למה זה לא עבד במיינץ?
"בשנה הראשונה הייתי פצוע במשך חצי עונה בברך והיה לזה איזשהו חלק. בשנה השנייה הרגשתי התקדמות מאוד גדולה: אתה מתאמן ברמת בונדסליגה ואתה מרגיש מוכן לשחק בליגה הראשונה. עובדה שבמשחקים האחרונים ישבתי על הספסל, לדעתי כאות הערכה על ההתקדמות שלי. בשנה השלישית רציתי להישאר כי הרגשתי שזה קרוב לקרות ובתור שוער שלישי אתה צריך גם קצת מזל, אבל זה לא קרה. כשזה לא קרה, אמרתי שאני רוצה ללכת לשחק".
טעית כשחתמת אז במיינץ? קפצת מהר מדי?
"החתימה שלי במיינץ הייתה הצעד הכי טוב שיכולתי לעשות לעצמי, הן מבחינת התפתחות אישית כשוער וכבן אדם והן בניסיון החיים שזה הביא לי. אם אתה שואל על דברים שיכולים היו להיעשות טוב יותר? אחרי השנה הראשונה במיינץ היו לי הצעות להשאלה בליגות טובות כמו הדנית הראשונה, האוסטרית הראשונה והבלגית הראשונה והעדפתי להישאר במיינץ. הייתי אחרי פציעה וחשבתי אז שזה לא נכון לי לעזוב. משהו בפיתוח השוערים הגרמני מושך וקשה לצאת ממנו, אתה נמצא במעין כלוב זהב".
הרבה במקומך כבר היו חוזרים מזמן.
"ראיתי את זה אחרת. מנקודת המבט שלי, אחרי שלוש שנים בבונדסליגה, אני קודם כל שוער יותר טוב ועדיין לא הוכחתי את עצמי ברמת משחק. אמרתי לעצמי שאם אשאר בתוך גרמניה, אשאר בתשומת הלב של הגרמנים ואם אחזור לארץ בגיל 24, לא בטוח שבגיל 26-27 אוכל שוב לחזור לשם. אמרתי שתמיד אפשר לחזור לישראל מתישהו ונהפוך הוא, לא. הרגשתי שזה עדיין לא נגמר".
איזו התעניינות הייתה מישראל באמת?
"היו הצעות לקראת הקיץ בסוף העונה השלישית במיינץ וגם לאורך כל השנים. זה פחות דיבר אליי ובסופו של דבר קיבלתי את ההחלטה ללכת לליגה הרביעית, כי ראיתי העברות שמתבצעות גם בין הליגה הרביעית לליגה השנייה. יש אין ספור דוגמאות של שחקנים שעשו את המעברים האלה. אז אמרתי שזה יכול לקרות גם לי. אחרי העונה הרביעית בפרנקפורט, בקיץ הזה, כן היו לי מחשבות לחזור לליגת העל והדיבורים היו יותר אינטנסיביים לעומת השנים שלפני כן. מן הסתם שמרתי על כושר בישראל אז כשאתה בתוך הארץ קורים דברים".
אנחנו רואים שוערים שפורצים כיום ואתה גם היית מסומן וקצת נעלמת, אולי כי בזבזת שלוש שנים?
"אני חייב לדייק: אני לא קורא לזה בזבזתי והייתי מחליף את המילה כי גם דרך האימונים השתפרתי המון. אין תחליף לדקות משחק, אבל עדיין הצלחתי לשפר את עצמי בצורה משמעותית מכל השנים שלי בארץ. מבחינת איך שאני רואה את הכדורגל ממש התקדמתי ומבחינת נקודת המבט שלי על הדברים. נכון, זה לא פרץ כמו שאולי קיוויתי או שאנשים מבחוץ קיוו, אבל זה עדיין יכול לקרות. אני עדיין מאמין בזה".
ציפית להיות במקום אחר? אם היו שואלים את עומר שחתם במיינץ איפה הוא יהיה כעבור ארבע שנים, מה הוא היה עונה?
"חשבתי שאהיה שוער בבונדסליגה שמשחק, אבל כמו שאמרתי מקודם, יש מישהו מלמעלה שמכוון את הדברים בצורה מדויקת. איפה שאני נמצא היום זה בטח איפה שאני צריך להיות. זה עדיין לא אומר שאני לא יכול לחזור לבונדסליגה".
עומר חנין באימון מיינץ (המדיה של מיינץ)יגידו אנשים: הוא בליגה הגרמנית השלישית, כמה זה באמת יותר טוב מליגת העל?
"יש בכל שנה קבוצות מהליגה השלישית שמנצחות בגביע קבוצות מהבונדסליגה. כמו שהיה את זארבריקן בחצי גמר הגביע הגרמני. הפערים לא כאלה גדולים והגבול הוא דק. בגלל זה תשומת הלב כלפי הליגה השלישית משתי הליגות הראשונות היא גדולה. לא מזמן חתם בהיידנהיים מהבונדסליגה שחקן מהליגה השלישית".
"מעבר לזה, התרבות של הכדורגל בליגה השלישית היא מטורפת: יש אצטדיונים מדהימים ובכל משחק יש 20-30 אלף צופים. במועדון שאני משחק, אנחנו מביאים 20,000 צופים למשחקי הבית וזו עוד עונה פחות טובה. במשחקי החוץ אנחנו מביאים 5,000-6,000 אוהדים, אלו מספרים של קבוצות צמרת בליגת העל".
פתאום עכשיו גם בישראל מדברים עליך יותר אחרי שנים שלא היית בכותרות.
"זה עושה לי כיף וטוב. היום השחקן צריך לדעת להתנהל מול התקשורת בצורה שהיא טובה לכולם, אבל זה לא העיקר. לא על זה אפול ואקום כמו שלא נפלתי וקמתי על זה לפני. מה השתנה בהכרה אליי? אנשים יותר חשופים לכדורגל הגרמני ומבינים שגם הליגה השלישית היא ברמה מאוד גבוהה. זו ההנחה שלי".
היום אתה יותר פיכח?
"למדתי קודם כל כבן אדם ליהנות מהשקט שלי פה בגרמניה בשביל לשפר את עצמי גם כבן אדם וגם כשוער. למדתי שבתוך הגוף שלך, צריך שתהיה לך הבערה הזאת, שישרוף לך מבפנים ב-100% כדי להצליח. זה משהו שקיבלתי בתקופה במיינץ. למדתי להילחם על מה שאתה רוצה בלי פשרות, להיות אובססיבי למקצוע".
עומר חנין באימון מיינץ (המדיה של מיינץ)אבא שלך שמוליק חנין הוא איש מקצוע מוערך בכדורגל. עד כמה הוא מעורב?
"אני אחלק את זה לשניים: כשהייתי בארץ הוא היה מעורב והייתי מתייעץ איתו המון, אבל כשעברתי למיינץ זה נהיה קשר שהוא פחות סביב הכדורגל אלא יותר קשר של אבא ובן. יצאתי לדרך לבד, כשאני צריך עצה פה ושם אני מדבר איתו אבל כבר גדלתי ויש לי דעות ורגשות משלי וראיית עולם מאוד שונה מאבא שלי, אפתיע אותך בזה".
"לפעמים אנחנו לא מסכימים על דברים. הוא מסתכל על עולם הכדורגל ממקום של מנהל מקצועי בגלל מה שהוא עבר ואני מסתכל מהראייה שלי כשחקן, כשוער, כעומר. קשה לי לשים על האצבע על דוגמה ספציפית לאי הסכמה אבל זה מבחינתי הקו המנחה. כשתדבר איתו ואתה תדבר איתי אתה תבין".
אפרופו גרמניה. איך חווית את האירועים הקשים ב-7.10?
"כשזה קרה, בדיוק הסתיים החוזה שלי עם מיינץ ושמרתי על כושר בישראל. אחרי שזה קרה, דיברו איתי חברים מגרמניה והופתעתי מכמות התמיכה. הם הציעו לי ולכל המשפחה שלי להגיע וללון שם. מה הם חושבים? אני מאמין שהם לא מכירים את הסיטואציה לפרטי פרטים אבל כן זכיתי לתמיכה שלא ציפיתי לה".
"כמעט כל השחקנים ששיחקתי איתם, בעיקר במיינץ, שלחו לי הודעה. אני חושב שהגרמנים תמיד היו בעדנו, פשוט עכשיו זה בפרופורציות יותר חזקות. כשיצא לי לדבר איתם על השואה, עוד לפני ה-7.10, הם תמיד היו מורידים את הראש ורצו לבקר בישראל. חלק מהם ביקרו והיו אצלי בארץ. אני ראיתי את זה שהם תמיד היו כאלה, מהתקופה שאני חוויתי שם".
אז מה המטרות שלך?
"לטווח הקצר, זה לשחק את המשחקים הנותרים, להשלים את המשימה ולהישאר בליגה. לגבי הקיץ? יש התעניינויות ממועדונים בליגה השנייה. אז הקיץ פתוח ואני לא יודע מה הוא יביא איתו. התסריט הטוב ביותר הוא לשחק בליגה הגרמנית השנייה".
"למדתי מהניסיון שלי ומהתקופות שהייתי בלי קבוצה, לא לקפוץ יותר מדי קדימה, אז אני מחכה עם תשובות בומבסטיות. המטרות לטווח הרחוק הן לחזור לאיפה שהייתי, לבונדסליגה, רק כשוער ראשון. אני עדיין בן 25 ואני חושב שלשוער זה גיל שהוא עדיין צעיר. היום שוערים משחקים עד גיל 40 והם בשיא שלהם עד גיל 30 ומשהו".
שיא חדש ומטורף בקפיצת סקי לרוחק