אז מה חדש בנבחרת צרפת מאז הניצחון 1:4 על ישראל בבודפשט לפני חודש? לפי ההערכות, ההרכב של המאמן דידייה דשאן יכלול 4 שינויים בהשוואה לאוקטובר, והם בהחלט עשויים להשפיע מהותית על המפגש.
קפטן ללא מחלוקת
לשם התחלה, אנגולו קאנטה יככב במרכז המגרש, ויענוד את סרט הקפטן בהיעדרו של קיליאן אמבפה. מינויו של כוכב ריאל מדריד לתפקיד, עוד בהיותו חלוץ פריז סן ז'רמן, היה שנוי מאוד במחלוקת, כי הוא הרבה יותר צעיר בהשוואה לאנטואן גריזמן, אשר היה אמור לדעת רבים לרשת את הסרט מהוגו לוריס. שחקני עבר ופרשנים רבים הגדירו את הבחירה באמבפה כפוליטית, וההמשך הוכיח שהטענה הזו אפילו יותר נכונה מהצפוי.
היעדרותו של אמבפה מהמשחקים באוקטובר, בצל רצונו להחלים מפציעה לכאורה, על אף ששיחק במדי ריאל ללא בעיות, עוררה זעם. כאשר שיחקה צרפת מול ישראל, נסע אמבפה לשבדיה, שם הסתבך בפרשה המתוקשרת במועדון בשטוקהולם. כעת, דווקא דשאן לא זימן אותו לצמד המשחקים בליגת האומות בנובמבר, ובמדינה יש הסכמה רחבה למדי לגבי אי התאמתו לתפקיד הקפטן הלאומי. עם כל הכבוד לכישוריו, הוא לא בדיוק האיש הנכון כדי להיות הפנים הרשמיות של הנבחרת.
אנגולו קאנטה (רויטרס)לעומת זאת, לגבי קאנטה יש קונצנזוס מוחלט. מנהיגותו שקטה הרבה יותר, אך מדובר בשחקן עם רזומה נקי לחלוטין, הן על המגרש והן מחוצה לו. הוא מופת של מקצוענות, ספורטיביות וצניעות. אפילו המעבר לליגה הסעודית לא פגע במוניטין שלו, וחזרתו לסגל לקראת יורו 2024 אחרי היעדרות ממושכת התקבלה בהתלהבות. חבריו לנבחרת, אוהדים ועיתונאים – כולם שמחו לראות אותו שוב בחולצה הכחולה, והוא אף היה אחד השחקנים המצטיינים של צרפת באליפות אירופה בה הציגה הנבחרת באופן כללי יכולת מאכזבת, במיוחד בכל הקשור להתקפה.
כיום, כשהוא בן 33, הוא השחקן המבוגר ביותר בסגל, בעקבות הפרישה של בן גילו גריזמן. הוא גם שיאן ההופעות בסגל הנוכחי, לאור חסרונו של אמבפה. 63 משחקים בינלאומיים יש לו, בעיקר כי פריצתו בלסטר המופלאה שזכתה באליפות ב-2016 באה בגיל מאוחר יחסית – את הבכורה בנבחרת ערך קאנטה רק בגיל 25. היותו השחקן המנוסה ביותר מדגישה את חוסר הניסיון הכללי, ואת העובדה כי צרפת עוברת כיום תהליך הדרגתי של חילופי דורות. אוליבייה ז'ירו עזב לפי התוכניות, גריזו עשה זאת באופן מפתיע, וכעת צריך קאנטה להוביל את כולם אחריו. הוא עושה זאת בעיקר באמצעות מתן דוגמא אישית ושורף שטחים ללא הפסקה. התפקיד החדש הוא סוג של פרס סמלי על מפעל חיים, וזה מרגש. צרפת בהחלט תשאף לנצח, גם בשביל הקפטן החדש והזמני שלה.
היצירתיות באגפים
במקום 4-3-2-1 שיושם באוקטובר, צפויה הפעם צרפת לעלות במערך 4-3-3. ההיבט הבעייתי מבחינת דשאן נעוץ בכך שבשיטה זו אין לו קשרים יצירתיים כלל. לצד קאנטה צפויים לפתוח אדוארדו קמאבינגה הצעיר ו-וורן זאיר-אמרי הצעיר עוד יותר. כל אחד מהם מסוגל באופן עקרוני לספק בישולים, אך זו לא המומחיות העיקרית של איש מהם. מדובר בשלישיית קשרים חרוצים, יעילים, ממושמעים טקטית ובעלי ראיית משחק משובחת בעיקר בכל הקשור לעצירת התקפות היריב. אחוז הדיוק שלהם במסירות גבוה, אך המסירות האלה נוטות להיות קצרות וללכת הצידה ואחורה.
אנטואן גריזמן, השאיר חור בעמדת הפליימייקר (רויטרס)כפי שמודים ברצון העיתונאים הצרפתים, פרישתו של גריזמן הותירה את משבצת הפליימייקר מיותמת, וגורמת לצרפת להיות הרבה פחות יצירתית. דשאן ניסה את מייקל אוליסה בעמדה זו מול ישראל בחודש שעבר, אך הכוכב הצעיר הטרי של באיירן מינכן איבד יותר מדי כדורים. הוא אמנם רב גוני, אך ברור כי בשלב זה העמדה האופטימלית שלו היא באגף הימני, וזה מה שהולך לקראות הערב בסטאד דה פראנס. במקביל, יפתח ברדלי בארקולה, שכבש לרשתו של עומרי גלזר כמחליף בחודש שעבר, בעמדת הקיצוני השמאלי.
הסכנה תבוא, אם כך, משני השחקנים הזריזים, הטכניים והיצירתיים האלה. שניהם נמצאים בכושר מצוין, שניהם בלתי צפויים ומעזים להמציא תרגילים חדשים בכל רגע נתון, ושניהם משחקים באגף עם רגל הפוכה. אוליסה שמאלי, ולכן אוהב לסטות מהאגף הימני למרכז כדי לאיים על השער. בארקולה ימני, ולכן אוהב לסטות מהאגף השמאלי למרכז כדי לאיים על השער. ואם זה המצב, מתפנים לעתים תכופות המרחבים אליהם צפויים לפרוץ המגנים – שניהם בעלי אוריינטציה התקפית.
תיאו הרננדז, המגן השמאלי של מילאן, הוא בעצם קיצוני בעור של מגן. בניגוד לאחיו הבכור לוקאס, הוא יעיל הרבה יותר בהתקפה מאשר בהגנה, וגם המשחק של האדומים-שחורים באיטליה מבוסס במידה לא מבוטלת על שיתוף הפעולה שלו עם רפאל לאאו לאורך הקו. כאשר נמצאים על המגרש 3 קשרים בעלי אופי הגנתי יחסית, יודע הרננדז שיקבל גיבוי לגיחותיו קדימה, ולכן ידהר ללא מעצורים.
בארקולה ואוליסה (רויטרס)באגף הימני, ישמח מאוד ז'ול קונדה לעשות כמוהו. כוכב ברצלונה הוא אמנם בלם בהכשרתו הבסיסית, אך הוא רב גוני מאוד, וממלא את משבצת המגן בקטלוניה כבר תקופה ארוכה. התרומה ההתקפית שלו מעולה, ויעידו על כך 3 בישולים שסיפק במחצית אחת בניצחונה של בארסה בבלגרד על הכוכב האדום בליגת האלופות בשבוע שעבר. אוליסה עשוי למצוא איתו שפה משותפת בקלות.
משחק האגפים צפוי להיות דומיננטי אפילו יותר לנוכח זהותו של החלוץ המרכזי. לו מרכוס תוראם היה פותח, השלישייה הקדמית הייתה יכולה להיות גמישה הרבה יותר, כי הסקורר של אינטר הוא שחקן נייד מאוד. רנדאל קולו מואני, המיועד להרכב מול ישראל, הוא חלוץ שאוהב לקבל כדורים ברחבה, וממתין לכדורי הרוחב מהאגפים – כך, למשל, הוא הבקיע את שער השדה היחיד של צרפת ביורו 2024, בחצי הגמר מול ספרד. את הכדורים האלה אמורים להעביר אליו אוליסה, בארקולה, קונדה והרננדז.
מה עשויה להיות נקודת התורפה?
אם נפנטז על סנסציה, הנטייה הטבעית של המגנים לעלות בצוותא לעזרת ההתקפה עלולה לחשוף את צרפת להתקפות מתפרצות מהירות של ישראל. מעבר דרך מסירות על הקרקע ייתקל ככל הנראה בקאנטה ובקמאבינגה – ואלה מפגשים מהם ישמחו מאוד חניכיו של רן בן שמעון להימנע. ואולם, כדורים ארוכים לעבר שחקנים מהירים, כלומר ליאל עבדה ומנור סולומון, יכולים אולי להיות מסוכנים כאשר מרחבים ייפתחו בפניהם.
אופמקאנו, עשוי להתגלות כנקודת התורפה של הטריקולור (רויטרס)כדאי לשים לב גם לזהות שני הבלמים. וויליאם סאליבה לא צפוי לפתוח בהרכב הצרפתי, ואיברהימה קונאטה עשוי לשתף פעולה עם דאיו אופמקאנו. בלם באיירן מינכן הוא שחקן שלם מבחינת כישוריו – הוא מהיר מאוד, עוצמתי מאוד, אינטליגנטי ובעל ראיית משחק משובחת. הבעיה שלו נעוצה בחוסר יציבות, שעלול לעתים להיות קיצוני. אופמקאנו נוטה לאבד ריכוז ולבצע טעויות גסות שמובילות למצבים קורצים ליד שערו. שגיאות כאלה מערערות את בטחונו העצמי, ואז הוא עלול לטעות שוב ושוב. לצד משחקים מופתיים, היו לו בקריירה גם משחקים קטסטרופליים לא מעטים.
לפיכך המטרה של ישראל צריכה להיות לנסות להוציא אותו משיווי משקל. אם אופמקאנו תופס יום טוב, הוא יהיה בלתי עביר לצד קונאטה אשר יציב הרבה יותר ממנו. אם יתמזל מזלנו, והוא יהיה ביום גרוע, הסיכוי לכבוש יעלה משמעותית. אופמקאנו משחק לרוב כבלם שמאלי בצמד, על אף שהוא ימני ברגלו – והוא מצוות לפיכך להרננדז, שהוא המגן ההרפתקני יותר בהשוואה לקונדה. לשם כדאי לכוון את המאמצים ההתקפיים, ולעבדה יהיה תפקיד משמעותי במערך הישראלי.