למעלה מארבע שנים אברהם גרנט לא אימן. מי שהשנה יחגוג 50 שנה להתחלת קריירת האימון שלו שהחלה במלחמת יום הכיפורים במחלקת הנוער של הפועל פתח תקווה כבחור צעיר ללא ניסיון, הגיע כנראה הכי רחוק שיגיע אי פעם מאמן ישראלי. גרנט היה נראה כבר כמי שסיים עם האימון, אך הוא חזר לפני מספר חודשים לכר הדשא שהוא כל כך אוהב כמאמן נבחרת זמביה.
לגרנט כבר היה ניסיון מוצלח עם נבחרת גאנה, וכעת המטרה שלו לאמן לראשונה במונדיאל, והוא מצפה לעשות זאת דרך נבחרת זמביה. במשחקים של זמביה במוקדמות אליפות אפריקה, ראו כמה התשוקה מחדש של האימון חזרה אל גרנט, כמה הוא אוהב את האימון.
גרנט מחלק את החיים שלו על פני כמה מדינות. כעת גם זמביה נכנסה למשוואה, ובה הוא בילה לאחרונה מספר חודשים. בין לבין הוא עושה גיחות ללונדון שם הוא גם מתגורר, ובשנתיים האחרונות הוא נמצא לא מעט באיחוד האמירויות בדובאי.
חי בכמה מדינות, אברהם גרנט (קרדיט: ההתאחדות הזמבית)הוא מייעץ שם בחוזה מיוחד לממשלה המקומית, ואפשר לומר כי רק לאחד כמו גרנט יש את היכולת להתחבר למדינה שעד הסכמי השלום ישראלים לא כל כך היו רצויים בה. עד היום לא הצליחו לפצח את מה שגורם לגרנט למגנט אליו אנשים, יש לו יכולת חיבור נדירה. אני ראיתי זאת מול עיני במהלך המונדיאל האחרון בקטאר.
אין ספק, לגרנט יש את ההסתכלות בפרטים הקטנים, שהוא יכול לומר למי שעומד מולו “איזה יופי העניבה והחליפה”, ולאחר מכן הוא יגיד משהו אחר. יש לו יכולת נדירה במספר מילים פשוטות ‘לכבוש’ את מי שהוא רק הכיר, לא משנה אם הוא מאמן או כוכב כדורגל, או לחלופין איש עסקים ששווה הרבה כסף או ראש מדינה.
יש לי היכרות של עשרות שנים עם גרנט, מאז שאימן נערים בהפועל פ"ת, אבל גם היום אין לי את הנוסחה של פיצוח היכולת ה”גרנטית”. האחרון עבר שנה לא קלה, וכעת בראיון בלעדי ל-ONE הוא שובר שתיקה ממושכת, מדבר לראשונה על הכל, ומסכם למעשה 50 שנות קריירה של אימון שהן סך הכל מרשימות למי שגדל בישראל, ללא עבר של שחקן. בגלל אורכו של הראיון, חילקנו אותו לשני חלקים.
מאמן כמעט 50 שנה. גרנט (רויטרס)אברהם, למה החלטת לחזור לאמן?
”למען האמת, אני חושב שזה קרה לפני 10 שנים, כשהחלטתי שאני יוצא לחופש. קראתי אפילו ראיון על הנושא הזה לפני כמה ימים עם פפ גווארדיולה ואדינסון קבאני. כולי הייתי בכדורגל מגיל 18, 50 שנה מאז שהעברתי את האימון הראשון שלי בהפועל פ”ת. כדורגל כשאתה מאמן זה לא 24/7, זה 25/8. אני רואה כמה זה קשה לשחקנים שלי שנהיים מאמנים, כי הם כבר אחראים על הכל. אז החלטתי שאני יוצא לחופש מאימון פעיל, כי אם רוצים לעשות את האימון טוב זה 24 שעות ביום ו-7 פעמים בשבוע. אין דרך אחרת לעשות את זה. החלטתי פשוט לצאת מזה קצת. לעסוק בכדורגל מזווית אחרת, ייעוץ, הרצאות. ‘לצאת מהקופסה’ מה שנקרא.
“אני זוכר שאיזה מישהו רציני שהייתי לידו, אני לא אגיד מי, אבל הוא היה הבעלים של צ’לסי. אמר לי ‘יכול להיות שתתאהב בזה’. אז לא התאהבתי בזה, אבל אהבתי את זה. פתאום היה לי חופש. פתאום אני טס לאיזה מקום ולא צריך לדעת על הדקה מתי אני חוזר, פתאום אני יכול להיות במקומות יותר מיומיים-שלושה וזה עשה לי טוב. המשכתי להיות מעורב בכדורגל בכל הרמות, ייעוץ וכו’, אבל לא על המגרש. הצבתי לעצמי קו שאני אחזור למגרש רק כשאני ארגיש שאני רוצה ממש לחזור ב-100%, לא ב-90% או 85%, אבל אני לא מכיר את העסק הזה בלי 100%. אז אחרי כמה שנים שההצעות לא היו חסרות, החלטתי לחזור ואני רוצה להגיד שזה כיף גדול. אני כל כך נהנה מהעבודה במגרש וזה בא לי בזמן מבחינת זה שהרגשתי שאני רוצה לעשות את זה”, הוסיף.
אברהם גרנט (ההתאחדות הזמבית)זה נשמע כאילו נולדת מחדש.
”לא אגיד שנולדתי מחדש, אבל אני אוהב את המגרש. בהרבה מועדונים גם עכשיו מציעים לי להיות יו”ר וכל מיני תפקידים שלא קשורים למגרש, גם בארץ וגם בחו”ל, אבל לא רציתי להיות במשרד. פיל ג’קסון הוא חבר טוב שלי שאנחנו מדברים הרבה והוא הלך להיות הנשיא של ניו יורק ניקס. אמרתי לו ‘זה לא בשבילך, אתה לא האיש שיישב במשרד’. הוא אמר לי ‘אני רוצה את זה’. הוא גדל על המגרש ואימן את מייקל ג’ורדן וקובי בראיינט. הלכתי לבקר אותו וראיתי בן אדם נבול, הוא באמת עזב את זה אחרי שנה קצת. אני באמת לא רציתי להיות בזה, רציתי להיות על המגרש. אני אוהב את המגרש. טוב לי במגרש, עם השחקנים, עם הצוות, עם ההתגודדויות, עם הבעיות שצצות כל יום. אני לא יודע אם נולדתי מחדש. ההיפך, אני חושב שהשנים בחוץ עשו לי דברים מאוד טובים שחבל שלא עשיתי אותם קודם”.
כמה פגעה בך העובדה שבליגה האנגלית לא נותנים הזדמנות שנייה למאמן?
”נותנים הזדמנות שנייה, לא לזרים. זה מה שאמר לי ארסן ונגר כשהגעתי לשם, הייתי בידידות איתו והוא אמר לי ‘לזרים אין הזדמנות שנייה. לא קיים כזה דבר’. אבל אני לא יכול להגיד את זה במאה אחוז. אחרי צ’לסי קיבלתי, ואחרי פורטסמות’ היו לי הצעות טובות ובחרתי בווסטהאם, בחירה לא טובה. יש משהו שאני גאה בו בכל הקבוצות שהייתי. בסך הכל הצלחתי בכ-90% מהקבוצות שבחרתי. בווסטהאם זו השנה הכי פחות טובה שלי בכדורגל. זה בא מבחירה שלי, אבל לא בדקתי טוב את החומר, לא בדקתי טוב שאין כסף להשקעות וכל זה. אפילו התקשורת לא האשימה אותי, היא אמרה שלא נתנו לי תקציב. זה לא שלא היו לי הצעות באנגליה, אבל לא רציתי להיות שוב בקבוצה שנלחמת על חייה בתחתית והיו לי הרבה הצעות מאלה. גם אז לא רציתי להיות בליגה השנייה וחיפשתי קבוצה עם פוטנציאל ולא הציעו לי”.
"יש משהו שאני גאה בו בכל הקבוצות שהייתי". אברהם גרנט ואנדריי שבצ'נקו (רויטרס)כמה יושב לך בראש שאם ג’ון טרי מכניס את הפנדל ההוא בגמר האלופות אז הקריירה הייתה משתנה בגלל פנדל אחד?
“אין שום ספק שאם הוא מבקיע אז החיים שלי היו שונים. לא יודע אם יותר טובים כי בשנים שאחרי, מאוד נהניתי ודרך הכדורגל ראיתי מקומות שלא הייתי רואה בחיים בכל מיני מקומות בעולם. גם בעבודה כמו בהודו, תאילנד, סרביה, אפריקה פעמיים. לא הייתי מגיע לזה אם הייתי ממשיך בצ’לסי. אבל בהחלט החיים שלי היו שונים. הייתי עם ונגר באיזה כנס והוא אמר ש’החיים בכדורגל זה מילימטרים וטיימינג’, אז אמרתי לו שהמילימטרים האלה הביאו אותי לדרך חדשה והטיימינג היה נכון מאוד.
“שיחקנו מעולה באותו משחק והיינו יותר טובים מיונייטד, אבל קרו דברים. ג’ון טרי לא היה צריך לבעוט את הפנדל, זה היה דידייה דרוגבה, אבל הוא קיבל אדום רבע שעה קודם לכן אז טרי הלך לפנדל והשאר היסטוריה. אסור לשכוח שגם ניקולה אלנקה החמיץ את הפנדל המכריע. לשאלה אם החיים שלי נראים אחרת? לא יודע אם יותר טובים, אבל בטוח שהיו בצ’לסי עוד אליפויות. הכנתי קבוצה נהדרת, קיבלתי קבוצה במשבר רציני ועלינו מאז להתמודד על אליפות, ליגת האלופות ועל הכל למעשה”.
שמוריניו לא יתעצבן.
”הוא יודע שזו האמת, אני מדבר איתו. הוא יודע שזו האמת, הקבוצה שקיבלתי לא הייתה במצב טוב. הוא לא מכחיש את זה אף פעם. בגלל זה הוא גם הלך. זה היה באמת תהליך שיקום טוב. דרך אגב, מוריניו עשה דברים יפים בצ’לסי וכשהייתי איתו מנהל מקצועי במשך שלושה חודשים הוא היה נהדר והיחסים היו טובים, אפילו טובים מאוד ועד היום אנחנו בקשר. לפני שהתחלתי לאמן התקשורת אמרה שהקבוצה משחקת 'כדורגל מכוער' ויש בעיות בחדר ההלבשה. אצלי לא אמרו את הדברים האלה, מכאן עשינו את הדרך מקבוצה במקום השישי לקבוצה טובה מאוד שהייתה מוכנה לתארים והכל. בחצי השנה האחרונה אין שום ספק ששיחקנו את הכדורגל הטוב באנגליה וצברנו הכי הרבה נקודות".
גרנט קיבל ממנו קבוצה במצב לא טוב. מוריניו (רויטרס)איך נוצר בכלל הקשר עם זמביה?
“בחור בשם ניר קרין שעושה עבודה נהדרת בזמביה ומאוד אוהב את אפריקה. הוא הגיע לשם לפני 20 שנה, 20 שנה הוא הולך וחוזר, משתדל מאוד לעזור להם והוא סוכן שחקנים טוב מאוד. הוא דיבר איתי לפני שנתיים ולפני שנה, אמרתי לו שנראה לי שאני לא אבוא כי אני לא מרגיש ב-100%. אני זוכר שפעם הוא אמר לי ‘90% זה גם טוב’, אמרתי לו ‘לי לא, אם אין לי 100% בראש אני לא בא’. הפעם הוא יצר את הקשר עם נשיא זמביה ונפגשנו פעמיים, פעם אחת בקטאר ופעם אחת באיחוד האמירויות, מצא חן בעיני שהוא רוצה להתקדם. החזון שלו מצא חן בעיניי כי הוא ידע את מקומו, הוא ידע שזמביה לא מאריות אפריקה. דיברנו עוד כמה פעמים, בסוף סגרנו ואני מאוד שמח”.
אפריקה זו מנטליות אחרת, מה מצא חן בעיניך שם?
”כל ההרצאה בייעוץ שלי וגם ספר הציטוטים שמישהו כתב עליי, “Win your Mind” מתחיל ב’לאף אחד אין מספיק כישרון לבנות על הכישרון לבד’ ואת זה רואים באפריקה יותר מכל דבר אחד. עבדתי בהודו, הם צריכים להתפתח הרבה כדי לעשות דברים טובים, כי אין להם מאגר של כישרונות, באפריקה יש המון כישרונות, תשוקה אדירה לכדורגל, שמחת חיים, ממש כיף באפריקה, מי שבא לאפריקה לפעמים לא רוצה לעזוב אותה, כי יש בה משהו מיוחד. יש בה את מה שמזכיר לי את השכונה שלי בפ”ת, אוהבים את הכדורגל, משחקים בשכונה, אפילו אני משחק איתם מדי פעם”.
הספר על אברהם גרנט (פרטי)“יש תשוקה בלתי רגילה, אתה צריך לראות מה קרה בזמביה אחרי שניצחנו, ולראות מה קרה בגאנה כשחזרנו מאליפות אפריקה אחרי שהפסדנו בגמר בפנדלים (כרגיל בפנדלים). כל המדינה הייתה על הרגליים, בכל מקום ראית אנשים שמחים, יש משהו בלאמן נבחרת שמביא שמחה לכולם. באפריקה רואים את זה יותר מכל דבר אחר ורואים את הכישרונות, יש שם מאגר כישרונות בלתי רגיל, אבל הדברים מעבר לכדורגל כמו איכות מגרשים, הכשרת מאמנים, בניית צוות תומך, כל הדברים האלה צריכים להשתפר מאוד ואז השמיים הם הגבול. האמת שאני כבר לא אוהב את המשפט הזה, חבר אמר לי ‘השמיים הם לא הגבול’ וזה משפט יותר יפה. היום אי אפשר גם בלי הטכנולוגיה. דרך אגב, אני אומר שטכנולוגיה אמורה לעזור, לא להחליף אותנו”.
"יש באפריקה מאגר כישרונות בלתי רגיל". אברהם גרנט וצוות האימון בנבחרת זמביה (פרטי)“כדורגל מתחיל מאהבה, מהנשמה. מתחילים לשחק בגיל צעיר, לא חושבים להיות שחקנים, פשוט אוהבים את זה בצורה בלתי רגילה. אני התחלתי מכדורגל וכל החיים שלי היה כדורגל, אמא שלי רצתה להרוג אותי, ‘לך תלמד, לך תלמד’, למדתי, אבל זה מה שעניין אותי. זה הבסיס של הכל ולפעמים אנחנו קצת שוכחים את זה, כי נכנסת מקצוענות וכל זה. שם רואים את האהבה הטהורה הזו לכדורגל, את הרצון להתקדם. הם מרוויחים סכומים מצחיקים בליגות שלהם, אבל למרות זאת הם באים כי הם אוהבים את זה. כמו שאני אוהב את זה עד היום. עד היום אני משחק כדורגל עם החברים בגלל שאני אוהב את זה. אז את זה רואים שם פלוס הכישרון ופלוס זה שיש להם לאן להתקדם”.
איך הייתה ההתחלה שם?
“הגעתי בשני בינואר והייתי שם במשך חודש שלם כדי לראות את השחקנים בליגה המקומית, אחרי זה חודש באירופה לראות את השחקנים של הנבחרת ואז חזרתי לזמביה לקראת שני המשחקים המאוד חשובים מול לסוטו. בניתי צוות נהדר, מרקו בלבול איתי, אוהד אפרת שהוא אנליסט ברמה גבוהה, ד”ר יניב יונאי שעזר לנו והוא ברמה גבוהה מאוד”.
גרנט בנה צוות נהדר. בלבול (רדאד ג'בארה)עשית כוורת ישראלית.
”יש גם את ג'יימי לורנס מאמן הכושר שאנחנו עושים אותו ישראלי, אולי ניתן לו אזרחות אם יתנהג יפה. זמן ההכנה היה קצר והעדפתי לקחת אנשים שאני מכיר, הם עשו עבודה מדהימה וכולם אוהבים אותם ומעריכים אותם, גם ניצחנו וזה גם עוזר”.
איך החיים שם?
“החיים שם מאוד פשוטים ונחמדים. אחד הדברים שאני אוהב מהעיסוק בכדורגל זה שאני יוצר חברויות חדשות. בכל מקום שהייתי השארתי חבר, של הבעלים, של הצוות, של האפסנאי, של כולם. הנה אתמול התקשרו אלי מפורטסמות’ להגיד כמה מילים לכבוד 125 שנה לייסוד המועדון, אני מאוד אוהב תרבויות, השבוע הייתי במקום מדהים, מפלי ויקטוריה, אחד משבעת פלאי תבל, בהחלט החיים מעניינים שם".
"החיים מעניינים", אברהם גרנט (קרדיט: ההתאחדות הזמבית)העדפת לגור שם במלון, איך הסתדרת עם האוכל?
"הם הראו לי אופציות של כמה דירות ענקיות, נפלאות עם כל השירותים, אבל הייתי צריך להיות לבד. אני אוהב אנשים, העדפתי להיות במלון עם אנשים סביבי. לגבי האוכל, אני כבר שלוש שנים נחשב טבעוני ובמלון שאני נמצא השף מצרי שאוהב כדורגל מאוד, הוא מכין לי אוכל במיוחד כפי שאני רוצה והוא מציע. אני ממש אוהב את מה שהוא עושה. אני לפעמים יוצא עם מקומיים שכבר הכרתי או חברים שמגיעים. זו מדינה שונה מגאנה, הרבה יותר שקטה ואנשים שם מאוד טובים".
בוא תכניס אותנו לריקודים של השחקנים והשירה לפני המשחקים.
"ההווי שנחשפתי אליו בגאנה אני רואה אותו פה ואני אוהב אותו מאוד. למרות שיש עוני בהרבה מקומות, המון בעיות, אני רואה את השמחה שלהם שלא תלויה בשום דבר, והחשיבות של הכדורגל מבחינתם. לפני משחק הם רוקדים בחדר ההלבשה, רואים את השמחה שלהם. בגאנה חשבנו שלא יהיה להם כוח למשחק, הם שרים באוטובוס, הם שמחים ומביאים את השמחה הזו למגרש. זו חוויה שאי אפשר לתאר, בלתי רגילה. אני עומד בצד, מסתכל וגם נכנס לאווירה. גם אני התחלתי למצוא את עצמי רוקד ושר איתם שאני לא מבין את השיר. זו שמחת חיים שלא נתקלתי בה. זה מראה לכולם, לא משנה באיזה מצב אתה, עדיין לא צריך לאבד את השמחה הפנימית, זה דבר הכי חשוב ואת זה יש להם”.
אוהב אנשים. אברהם גרנט (פרטי)"רואים את זה גם בגולים. בגול שהבקענו במשחק מול לסוטו, כולם, כולל הספסל רץ בריצת אמוק לשמוח מהספסל. אמרתי לחלוץ המחליף 'אם תרוץ ככה במגרש, אתה תשחק באירופה'. אני תמיד אומר לאנשים, אסור לאבד את השמחה הפנימית ואת זה אתה רואה אצלם".
אומרים שיש לך יכולת בלתי רגילה להתחבר לאנשים, איך אתה עושה את זה?
”אני לא יודע, אבל אני יכול להגיד שאני אוהב אנשים, אני בא מאהבה, אני לא אדם חשדן ביסודי, אני בא חיובי. כמו שאני אומר לשחקנים ‘אני בא חיובי, אלא אם כן תוכיחו לי ההיפך’”.
שחקני נבחרת זמביה רוקדיםראיתי אותך במלון של פיפ”א במונדיאל מתחבר עם אנשים, אפילו עמדת שם עם ג’יבריל רג’וב כאילו אתם חברים מימים ימימה ועם כל הבכירים ואגדות העבר. איך אתה מצליח להתחבר עם כל אדם שקיים, אפילו אויבים של ישראל, זה לא שגרתי.
”אני מבין שזה לא שגרתי, אבל בשבילי זה שגרתי. אני אוהב אנשים, אני אוהב ליצור חברויות עם אנשים חיוביים עם זה יוצא. חלק מזה יוצא בארצות ערביות בגלל שנהייתי מוכר בכל העולם בגלל מה שעשינו בצ’לסי. כשקיבלתי את צ’לסי מישהו שלח לי הודעה, ‘איך אתה לוקח? אתה יכול להיות הליצן של העולם’. אני ראיתי בזה הזדמנות, לקחתי את ההזדמנות ואז אנשים הכירו אותי. נכון שליצור חברות זה משהו אחר, אבל עם אנשים חיוביים אני יוצר קשר די מהר.
“אנשים שראית הם אנשים ממש טובים וחיוביים, אנחנו שוכחים שמאחורי שמות גדולים מסתתר בן אדם. פעם כשלקחו אותי לייעוץ שאלתי ‘למה אתה לוקח אותי’, אז הוא אמר לי ‘הרבה מבינים ב-IQ, לא הרבה מבינים ב-EQ’. במקצוע שלי צריך להבין את הנפש מאחורי השחקן, הבעלים, כל אלה שאתה אוהב אותם. אותי זה מסקרן מאוד ואני פשוט אוהב אנשים”.
מה הציפיות?
”הציפייה הגדולה היא לעלות לאליפות אפריקה, כי הם לא היו הרבה שנים, לבנות נבחרת לעתיד. המטרה השנייה היא לעלות לגביע העולמי, הם לעולם לא היו בגביע העולמי. זה למעשה מה שמשך אותי. הייתי בהרבה מקומות ואירועים חשובים, אבל חסר לי העניין של הגביע העולמי. ניסיתי להשיג אותו עם נבחרת ישראל, היינו עם אותה כמות נקודות כמו שווייץ ומרחק של כמה גולים”.
" רוצה לאמן במונדיאל", אברהם גרנט (קרדיט: ההתאחדות הזמבית)עד היום אני חושב שטעית ואני אפילו כועס שלא שיחקת התקפי מול איי פארו, אם היית משחק יותר התקפי היינו עולים למונדיאל.
”אני חושב שרק היום בישראל מבינים שמה שעשינו זה דבר בלתי רגיל. נגד איי פארו שיחקנו מאוד התקפי, תראה את ההרכב, הם רק התעסקו באיך לסגור אותנו. סיימנו עם שווייץ פעמיים בתיקו גם כשהיינו יותר טובים מהם, כולל בחוץ. התמודדנו עם אירלנד של רובי ורוי קין, כל כוכבי הליגה האנגלית, פעמיים תיקו ושם חזרנו מ-2:0 ל-2:2. הראנו מנטליות.
“שמע, צרפת, אירלנד ושווייץ יותר טובות מאיתנו, אפילו קפריסין, לפני זה לא ניצחנו אותה פעמיים ואנחנו כן עשינו את זה. עשינו קמפיין גדול, חשבתי שימשיכו אותו אחרי, כי הצגתי להם מצגת מה ולמה עשינו ואיך להמשיך קדימה, אבל בהתאחדות בחרו בדרך אחרת. חבל. כי היו יכולים להוסיף על מה שעשיתי ואולי היו עולים. היום מבינים שהתמודדנו עם נבחרות הרבה יותר טובות מאיתנו בצורה שווה ואף יותר מכך על המגרש".
אגב, לגבי אירלנד שהייתה איתנו אז בבית, ראיתי שפיני בלילי אמר לאחרונה בראיון שעד היום מזכירים לו שהוא רץ בחוץ והוא כועס על כך. הוא אמר אז: "שנים היו כאלו שצחקו עליי, כי במשחק מול נבחרת אירלנד רצתי מרוב התלהבות מחוץ לקווים. קל לשבת ביציע ולצחוק על כישלונות”.
“נגד אירלנד כולם נלחמו ופיני באמת נלחם. פשוט כמה דקות לסיום הוא רץ עם הכדור ושלושה חיכו לבד, אני חושב שהכדור קצת ברח לו והוא עבר את קו המגרש, אם הוא היה נותן רוחב לא יודע מה היה קורה. לא לועגים, זה חלק מהמשחק”.
בזמנו הוא כתב מכתב על הטענות נגדך, השלמת איתו?
“קודם כל אמרתי לו ‘קיצרו לך את המגרש בכוונה’ (צוחק). המכתב שהוא כתב זה לא הוא כתב אלא עורך הדין שלו. פגשתי אותו מאז. אני לא שופט אדם בצערו, הוא כתב משהו שהוא לא היה צריך לכתוב ומבחינתי זה שייך לעבר”.
"לא שופט אדם בצערו". פיני בלילי (אינסטגרם)לאחרונה טל בן חיים הבלם כתב ספר והזכיר אותך לא מעט, מה דעתך?
”לא קראתי את הספר ואני לא חושב שאקרא אותו, אז אני לא יכול להגיב, אם יום אחד אני אקרא אותו – אז אגיב”.
ראית את הטענות שלו.
”אני ממש לא הייתי רוצה להתייחס. לא קראתי ולא חושב שאקרא, אז אין לי מה להגיב”.
עברת לפני שנה תקופה לא קלה. עשו עליך תכנית בטלוויזיה בערוץ 12 עם האשמות ותחקיר, כביכול הטרדות, מה אתה אומר אחרי שנה?
”הפרסום בתוכנית פגע בי מאוד, בעיקר בגלל שזה לא שיקף את מי שאני. תמיד הקפדתי לנהוג בכבוד כלפי כל אדם באשר הוא וכלפי כל אישה עמה הייתי בקשר. המשפחה שלי הם הדבר היקר לי בעולם וילדיי נפגעו מאוד, כך גם צופית שהיא החברה הכי קרובה והכי טובה שלי. כואב לי מאוד שעלתה בתכנית תמונה מעוותת לגביי, זה לא אני".
"הפרסום בתוכנית לא שיקף את מי שאני". אברהם גרנט (פרטי)ב-50 השנים הללו, מה הרגע הכי שמח ומה הכי עצוב שלך? גם בכדורגל וגם בחיים?
“מחוץ לכדורגל כמובן שזה הולדת הילדים שלי. אבל קרו לי בחיים רגעים שמחים ועצובים, שבהם, הוריי הנפלאים שנפטרו וחינכו אותי בצורה נהדרת על אף השינויים ביניהם. בכדורגל זה מאוד מורכב. החיים הם על מילימטרים: פתאום אתה מפסיד איזה תואר כמו שהפסדתי בשני גמרים נחשבים בפנדלים ובשניהם היינו טובים יותר, אבל מבחינת הרגעים המרגשים, היו לי המון כאלה וכמעט בכל קבוצה שאימנתי היו לי כאלה. הגביע הראשון שלקחתי עם קבוצת ילדים, הייתי בטוח שזה הרגע המאושר ביותר, אבל בסוף היו לי רגעים הרבה יותר מרגשים. כמו להגיע עם פורטסמות’ לגמר הגביע מול 100 אלף צופים, זה היה מרגש במיוחד.
“אני זוכר ששאלו אותי פעם באפריקה אם אני מרגיש בר מזל או חסר מזל ועניתי שאני מרגיש את שניהם. קשה להצביע על רגע ספציפי, אבל זכיתי שהיו לי המון רגעים מרגשים, וזכיתי לקדם שחקנים שסיימו אצלי הרבה יותר טוב ממה שקבלתי אותם גם מבחינת כדורגל וגם מבחינת אישיות. הניצחון בחצי גמר ליגת האלופות היה אולי הדבר הכי מרגש שקרה לי, עשינו היסטוריה עם צ’לסי ועלינו פעם ראשונה לגמר האלופות, וזה היה בערב יום השואה, אתה גידי ראיינת את אבא שלי ואתה יודע מה היה שם.
“פתאום לשחק בערב יום השואה, לשחק את המשחק הכי חשוב בתולדות המועדון, שזה יום משמעותי במיוחד עבורי לאור העובדה כי אבי קבר את כל משפחתו שם, ושאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אעלה לשחק או לא, והוא ענה לי שזה כבוד גדול בשבילו שדווקא ביום המיוחד הזה. לכן המשחק הזה הוא כנראה הרגע הכי מרגש שהיה לי ואני זוכר אותו טוב, כי אני זוכר שהרגשתי שאני חייב לעשות משהו למרות שאסור לערב פוליטיקה בספורט. צלצלתי למנהל הקבוצה ואמרתי לו שהוא צריך להביא לי סרט שחור עם נקודה צהובה לזכר הטלאי הצהוב, הוא שאל אותי מאיפה הוא ישיג לי את זה ואמרתי לו שזה לא מעניין אותי בכלל. באמצעות הסרט הניצחון שלנו הזכיר לכל העולם את יום השואה ועל זה בעיקר דיברו במסיבת העיתונאים לאחר מכן”.
"הניצחון בחצי גמר ליגת האלופות היה אולי הדבר המרגש ביותר שקרה לי". גרנט (רויטרס)ומה האכזבה הכי גדולה?
“כמו שאמרתי: האכזבות הגדולות היו תלויות במעמדים הגדולים. כמו להגיע לגמרים ולהחמיץ בפנדלים, שלצערי הכל קשור אליהם. אני חושב שהשנה בווסטהאם היא הפעם הראשונה שבאמת חוויתי כישרון צורב, על אף שלא הטילו אותו עליי, זה היה עליי כי לא בדקתי את הקבוצה, הייתה לי גם שנה לא טובה במכבי תל אביב.
אתה מייעץ בכדורגל והיית מגשר בין חברות עסקיות בשנים האחרונות, תן לנו צוהר על החלק הזה בחיים שלך.
”אני בכדורגל כל החיים ולא הבנתי כל כך מה אני עושה מבחינת מה שלא בכדורגל. ב-2009 פנה אליי בחור בשם ג’ף ורצה שאני אבוא לחברת המחשבים HP לבוא ולנסות לפתור בעיות בין ההנהלה. אמרתי לו ‘איך אתה רוצה שאני אפתור את הבעיות, אני מתעסק במערכים’. אז הוא אמר לי ‘אני עוקב אחריך הרבה ורוב החיים שלך זה פתרון בעיות והתנהלות עם אגו, אז בוא תנסה’. ניסיתי וזה היה יותר קל מאשר בכדורגל אני חייב להגיד. ואז חברות אחרות התחילו להזמין אותי. אני חושב שהכדורגל הוא פלטפורמה נהדרת להרבה דברים. הוא מלמד אותך לפתור בעיות, מלמד אותך לעמוד באתגרים.
“כמאמן, זו התמודדות יום-יומית, להכין קבוצה ולנצח, להתמודד עם בעיות של אגו שיש הרבה בכדורגל, להתמודד עם בעלים שהוא תובעני ובצדק, כי הוא משקיע כסף, אבל ההבנה שלו לא טובה, ולדחוף את עצמך כל הזמן. כל ההתמודדויות האלה ואחרות גורמות לכך שכשאני הולך לעסקים זה הרבה יותר קל מאשר בכדורגל. א. אין תקשורת עליהם, בכדורגל היא כל הזמן וגורמת להרבה בעיות בין שחקים, קבוצות וכו’. עדיין זה ספורט תחרותי, שצריך לעשות הכל כדי לנצח, אבל אף קבוצה לא מנצחת כל הזמן. לקחתי את הדברים של ההתמודדויות עם מצבים שונים, איך לבנות קבוצות וגם את התחרותיות למגרש העסקים”.
הכדורגל מלמד לפתור בעיות ולעמוד באתגרים. אברהם גרנט (רויטרס)מה עוד אתה רוצה להשיג?
”אני רוצה להיות במונדיאל כמאמן, עוד לא הייתי שם. הייתי השנה בתפקיד רשמי, פיפ”א בחרו בי לפרויקט הגדול של 'אגדות פיפ"א' וזה היה כבוד גדול כישראלי הראשון, אני מקווה שלא האחרון, להיות שם. המטרה השנייה שלי לא השתנתה - ליהנות ממה שאני עושה ולעשות את זה כמו שצריך. ללכת למקום כמו זמביה ולעזור לפתח את המקום, לנסות לנצח משחקים כמו שהיה לנו בשני המשחקים האחרונים כשזה גרם לאושר ושמחה אצל התושבים. לא יכולתי להסתובב ברחוב, קיצרתי את הביקור כי הם עטפו אותי באהבה. המטרה שלי היא להמשיך ליהנות. תראה, דרך הכדורגל היה לי המזל להרצות באוניברסיטאות גדולות ושואלים אותי אם צריך להציב מטרות, באופן עקרוני כן, אבל אני בקריירה שלי לא הצבתי לעצמי מטרות.
“הייתי מאמן ילדים ורציתי לעשות את זה הכי טוב שאני יכול, אחרי זה נהייתי אחראי על מחלקת הנוער ורציתי לעשות את זה הכי טוב שאני יכול. השקעתי את כל כספי שהיה לי, הכסף האחרון שהיה לי בעזרת ההורים המדהימים שתמכו בי ביציאה להשתלמויות בחו"ל, אחותי רותי כתבה לי ‘אמא תמכה בך גם כשלא הסכימה איתך’, אמא שלי לא אהבה את העיסוק בכדורגל ואבא שלי תמך בי בכל מקרה. אני הגעתי דרך אמא שלי לפרפקציוניזם, אמא שלי הייתה פרפקציוניסטית וזה בא לי ממנה. אבא שלי היה ניצול שואה ורצה ליהנות מהחיים, פשוט נהניתי ורציתי לעשות את הכי טוב שאפשר. פתאום נהייתי בבוגרים של הפועל פ”ת, אחרי זה מכבי ת”א, שבאו אליי ורצו שאציל אותם אחרי 13 שנים שלא עשו כלום כמעט, הפועל חיפה עם רובי שפירא ז”ל שזו הייתה תקופה יפה, וכמובן האליפויות עם מכבי חיפה ויענקל’ה שחר, וככה התגלגלתי. את הליגה האנגלית ראיתי אז רק בימי חמישי במשחק השבוע, לכן אני לא מציב לעצמי מטרות מבחינת החיים, אלא מטרות רק איפה שאני עובד”.
"המטרה - ליהנות ממה שאני עושה". רונאלדיניו ואברהם גרנט (פרטי)גיל 68 נותן לך מחשבות מסוימות?
”שאלו את נובאק ג’וקוביץ’, שהוא ידיד טוב שלי, על הגיל שלו – 35, הוא אמר ‘זה גיל 24 החדש’. אני לא יודע מה זה 68, אבל אני לא מתייחס לגיל, הייתי המאמן אולי הכי צעיר שהיה, אבל הלוואי שאהיה המאמן הכי ותיק בעד כמה שנים טובות. הגיל הזה לא מעורר יותר מדי מחשבות. אני אחד שמשתדל ליהנות, אבל כל הזמן חושב על מה אני עושה ומה לא, איך אני עושה דברים יותר טוב, מהבחינה הזו זה לא השתנה. אבל בהחלט מבחינת הגיל אתה רוצה לתרום יותר לאחרים מאשר לעצמך, תמיד זה היה באחוזים כזה של אני ואחרים והיום אני רוצה לתרום לאחרים יותר מאשר לעצמי”.
לסיום, לכדורגל הישראלי לא תחזור?
"לא יודע מה יקרה בעתיד, הייתי בכדורגל הישראלי, מכאן צמחתי. בזכות התוצאות שלי בליגה ובנבחרת הגעתי לאירופה ואני לא אשכח את זה אף פעם. אני רוצה לתרום לכדורגל הישראלי ותמיד אני לרשותו, אבל אני לא יודע”.
בחלק ב' של הראיון, גרנט מדבר על ערן זהבי, יוסי בניון ואלון חזן, מה הוא חושב על המשא ומתן של ברק בכר, היחסים עם הגרושה צופית גרנט, הקריירה של הבן דניאל שהוציא לאחרונה שירים, הבת רומי, המחשבות לעתיד ודעתו על מה שקורה בישראל מבחינה פוליטית.