נבחרת העתודה חתמה את המסע של באליפות אירופה עד גיל 20. ישראל סיימה במקום הראשון בבית, אך בשמינית הגמר פגשה את יוון החזקה ולא הצליחה לגבור עליה. במשחקי הדירוג, גברה על טורקיה וגרמניה, אבל נחלה היום (ראשון) הפסד לאיטליה במשחק האחרון בתחרות.
אחרי שתי זכיות רצופות ב-2018 וב-2019 תחת אריאל בית הלחמי וסגנות בשנה שעברה תחת אלעד חסין, האחרון, שהוביל גם באליפות הזו את הנבחרת מהקווים, דיבר וסיכם את הקמפיין.
“היה קמפיין לא קל מהרבה בחינות, כל מה שאנחנו עוברים ועברנו – אם זה מתקופת ההכנה שבה לא רצו לארח אותנו, מחנה האימון שהיה מקוצר ומשחקי האימון שבשנה הקודמת היו בטורניר איכותי, והפעם זה היה הרבה פחות. אחר כך קיבלנו גם הגרלה קשה מאוד ובהמשך התמודדנו עם הרבה חיסורים ופציעות”, אמר חסין.
המאמן המשיך: “מטרת העל הייתה להישאר דרג ואת זה עשינו. היו לנו משחקים טובים מאוד כמו איטליה בבתים, גרמניה וטורקיה, וגם משחקים קצת פחות טובים. אנחנו גאים מאוד במה שעשינו, ייצגנו את המדינה בצורה הכי טובה שיכלנו. השחקנים נתנו את הכל ונחלמו בשביל הדגל ואחד בשביל השני”.
“אני חושב שהיו ציפיות קצת מוגזמות מתחילת הקמפיין לעשות פודיום ומדליה, זה קצת ‘טו מאץ’’. נכון שההיסטוריה של העתודה היא עשירה, אבל ברגע שלא היה לנו את עמנואל שארפ, לא את דני וולף ולא את בן שרף, זה היה יותר מדי והיינו בסגל יחסית חסר מהסגל שחשבנו עליו, אבל נכנסו למלחמה בלי תירוצים עם מי שיש, ומי שהיה נתן הכל”, הסביר חסין.
“אני רוצה להודות לצוות, לעמית ויואב, מור הפיזיותרפיסט שהוא גם סוג של פסיכולוג, גדי ומנהל הקבוצה חזי ולנטע ראש המשלחת, וכמובן לפיני גרשון שהוא מנהל העל של הנבחרת. זה צוות שעבד ימים ולילות לעשות הכל בשביל הנבחרת הזאת. זה נכון שסיימנו במקום העשירי, אבל הייתה לנו הגרלה מאוד קשה, אם זה בבית המוקדם או המצליב, וגם השיפוט לא היה לטובתנו, בטח במשחק מול יוון, היו שמה דברים שלא ראיתי מעולם”, הוסיף המאמן.
חסין סייג והבהיר: “אבל זה הכל מים מתחת לגשר, צריך לתת קרדיט לכל השחקנים על המחויבות, ההשקעה, הרצון והביחד. אני מאלח לכל החבר’ה שכמובן ימשיכו ויצליחו בקבוצות שלהם, את חלקם נראה אולי בשנה הבאה ובהצלחה לנבחרות הבאות, לנוער ולקדאטים”.
על נועם יעקב אמר: “הוא עבר עונה מאוד קשה בליגה הצרפתית וביורוליג, הוא הגיע בעומס מטורף, חבול, אבל לא ניסה לחפש תירוצים בשום שלב. במהלך האליפות הוא הרגיש את הגוף שלו, במיוחד את הברכיים והאגן, כאבים שמנעו ממנו לשחק את שני המשחקים האחרונים. החלטנו בצוות שלא כדאי לסכן אותו, בגלל זה הוא לא שיחק בשני המשחקים האחרונים וגם כדי לתת הזדמנות ולפתח שחקנים אחרים”.
המאמן המשיך וסיכם: “אני חושב שעשינו את זה בצורה טובה מול גרמניה, מול איטליה זה עבד פחות טוב, אבל זה היופי באליפות – זה עומס פיזי מטורף. למעשה, נועם וברמן רצים איתי שלוש שנים ברצף מהנוער. אילי דולינסקי, אלון מיכאלי וניב למפרט, רצים איתי מהנוער עם הפסקת ביניים, גם כן הרבה שנים ביחד. היה לי כיף לאמן אותם, גם החברה החדשים – אייל, יובל, עומרי, שחר, החבר’ה האלה איכותיים אחד אחד”.