לעתים קרובות אנחנו עלולים לשפוט אנשים וקבוצות בצורה נמהרת. זה טבעו של אדם, לא רק בכל הקשור לכדורגל – אבל בכדורגל הנטייה הזו באה לידי ביטוי באופן עוצמתי במיוחד. הכמיהה להשתמש במונחים כמו "משבר", "כישלון" ו"פלופ" בלתי נשלטת בקרב האוהדים והעיתונאים, והיא חוצה גבולות. ובסופו של דבר, הגיבורים על הדשא עלולים לגרום למלעיזים לאכול את הכובע.
אז הנה לכם הסיפור של אינטר, שנמצאת במשבר מתמשך לאורך כל העונה, עם מאמן שהוספד כבר מזמן, עם אוסף שחקנים שעבר זמנם לכאורה – זו בדיוק אינטר שכל אירופה תשיר לה כעת שירי הלל כאשר היא מתכוננת להופיע בגמר ליגת האלופות. ואולי היא תהיה האנדרדוג המוחלט באיסטנבול ב-10 ביוני, אבל זה הרי בדיוק המגרש בו נסים יכולים לקרות.
תעיד על כך היריבה העירונית מילאן שכה רצתה לחזור לשם 18 שנה אחרי שהיתה אמורה להניף שם את הגביע עם קבוצה אדירה, והובילה 0:3 במחצית מול אנדרדוג מוחלט, אבל ליברפול הייתה זו שחגגה בסיום. לא צריך לחרוץ גורלות מראש. גורלם של החבר'ה בשחור-כחול נחרץ כבר יותר מדי פעמים העונה, אבל הם עדיין כאן, והעונה הזו נראית לפתע כמו הישג יוצא דופן.
מי יכול היה להאמין בכך בכלל? על פיטוריו של סימונה אינזאגי החלו לדבר באיטליה עוד באוקטובר, כאשר אינטר פתחה את העונה עם ארבעה הפסדים בשמונה המחזורים הראשונים. משימתו של המאמן שגויס מלאציו בקיץ 2021 לא הייתה פשוטה מלכתחילה – הוא היה אמור לרשת את אנטוניו קונטה שהצעיד את הקבוצה לאליפות המיוחלת, ואז נטש כהרגלו. במקום להגן על הכתר, הפסידו אותו הנראזורי לשכנה באדום-שחור, ואז נכנעו לה שוב ללא תנאי בפתיחת העונה הנוכחית. טענו אז כי רק הצלחה בשלב הבתים בליגת האלופות תציל את משרתו של הבוס, והיא אכן הגיעה בזכות ארבע הנקודות שהושגו מול ברצלונה.
כיום, כאשר בקטלוניה חוגגים אליפות מרשימה, הנקודות האלה – ובמיוחד שלושת השערים שנכבשו בקאמפ נואו – מקבלים זווית אחרת לגמרי. בסתיו, לפני המונדיאל, גם בארסה הייתה סוג של בדיחה שכולם נהנו לצחוק עליה. כעת מתברר שהיא ספגה פעמיים במבצרה הביתי במהלך כל העונה בליגה הספרדית, ואינטר לבדה הבקיעה נגדה יותר ב-90 דקות. חוץ מזה, יש להסתכל על דרכו של אינזאגי באירופה דווקא בהשוואה לקונטה, כי הבוס הקודם נכשל פעמיים בשלב הבתים, כביכול בגלל הגרלה לא נוחה.
ב-2019 סיימה אינטר שלישית אחרי ברצלונה ודורטמונד, גם אם המשיכה לאחר מכן לגמר הליגה האירופית. ב-2020 היא הייתה בכלל אחרונה בבית עם ריאל מדריד, שחטאר דונייצק ומנשנגלדבאך, אבל אז זה נסלח בגלל הסקודטו. לעומת זאת, אינזאגי הקדים את שחטאר ועלה אשתקד לשמינית הגמר, שם נתנה אינטר פייט לליברפול. העונה, למרות שפגשה את באיירן מינכן ובארסה, היא המשיכה שוב לנוקאאוט, והפעם יריבות טובות יותר מהאדומים של יורגן קלופ אפשרו לה לטפס עד הגמר – לראשונה מאז הקבוצה המיתולוגית של ז'וזה מוריניו ב-2010, עם מאמן איטלקי ובסיס איטלקי יותר בהרכב, בהשוואה ל-11 הזרים לפני 13 שנה.
כל זה קרה למרות רצף אומלל ביותר של חמישה הפסדים בשבעה משחקי ליגה שנגמר רק לפני חודש, אשר בעיצומו הוגדר אינזאגי שוב כברווז צולע שאמור לסיים את הקדנציה במהרה. הבעלים לשעבר מאסימו מוראטי הצהיר כך: "אני מכיר את האופי שלי, והייתה לי נטייה לפטר מאמנים אחרי כמה תוצאות גרועות. סביר להניח שהייתי מפטר את סימונה לו הייתי הנשיא, אבל זו הייתה עלולה להיות טעות קשה".
כך או כך, יש לאינטר כבר 11 הפסדים בליגה העונה – בדיוק כמו בשלוש העונות הקודמות במצטבר. במונחים אלה, בהתחשב בעומק הסגל, זו תוצאה מחפירה, אבל הקבוצה שרדה את כל המשברים והביקורות הקשות, ויצאה לדרך חדשה עם חמישה ניצחונות בחמשת המחזורים האחרונים, כולל בקרבות קשים מול לאציו ורומא. הנקודות האלה הזניקו אותה למקום השלישי, והיא מקדימה כעת את מילאן החמישית בחמש נקודות כאשר נותרו שלושה מחזורים לסיום.
הכרטיס לליגת האלופות קרוב מאוד להשגה, גם במקרה של הפסד באיסטנבול, וזו הרי הייתה המטרה המרכזית כבר מזמן, כאשר הבינו באיטליה שלא ניתן למנוע מנאפולי זכייה באליפות. ההעפלה המסתמנת הזו התאפשרה בגלל חוסר היציבות הקיצוני של היריבות, כי בשנים הקודמות לא היה לאינטר סיכוי קלוש לסיים בטופ-4 עם המאזן הנוכחי, אבל למי אכפת כרגע?
הלחץ שהופעל על אינזאגי מתגמד אל מול מה שרומלו לוקאקו נאלץ לעבור במשך יותר משנה. החלוץ הבלגי, שהיה כה אהוב בסן סירו בשתי העונות הקסומות בהדרכתו של קונטה, לא בדיוק התאקלם בצ'לסי, אבל גם החזרה שלו לאינטר בהשאלה הוגדרה במשך רוב העונה כפיאסקו מהדהד. הוא הוספד כשחקן עבר מיותר, ורבים מאוד נהנו לצחוק עליו, במיוחד אחרי ההחמצות האיומות במשחק הקטסטרופלי מול קרואטיה במונדיאל.
אפילו בהשוואה להרפתקה בסטמפורד ברידג' בעונה שעברה, נדמה היה כי השנה הזו היא הגרועה ביותר בקריירה של לוקאקו, אבל תראו אותו עכשיו. הוא עדיין יושב בדרך כלל על הספסל בליגת האלופות, אבל אתמול עלה כדי לבשל לחברו הטוב לאוטרו מרטינס את שער הניצחון שסגר את העניין סופית בגומלין מול מילאן, ויצא לחגיגה מרגשת עם הארגנטינאי. בשמינית הגמר, היה זה לוקאקו שהבקיע את השער היחיד במפגשים מול פורטו. ברבע הגמר, היה זה הבלגי שקיבל את האחריות לכבוש את הפנדל הקריטי מול בנפיקה בליסבון. ובליגה האיטלקית יש לו 5 שערים ו-4 בישולים בחודש האחרון. בסיכום הכללי, זו עדיין עונה חלשה מאוד בסטנדרטים שלו, אבל אף אחד לא ייקח ממנו את ההעפלה הראשונה לגמר ליגת האלופות, ואיך אפשר יהיה להגדיר אותה אם יניף את הגביע בזמן שצ'לסי שוקעה בחלק התחתון של הטבלה באנגליה?
קחו גם את המקרה של הקאן צ’להאנולו. הקשר הגרמני-טורקי היה במילאן כאשר אינטר של קונטה לקחה אליפות ב-2021, ואז קיבל החלטה לחצות את הכביש ללא תמורה, חתם באינטר וראה דווקא את האקסית לוקחת את האליפות ב-2022. השתלבותו במדים השחורים-כחולים לא הייתה מושלמת, והעונה היו לצ’להאנולו הרבה יותר מדי משחקים חלשים, אבל בשורה התחתונה הוא יכול להרגיש כעת כמו ווינר שהימר נכון. לזכותו רשום שער הניצחון החיוני על ברצלונה באוקטובר בסן סירו, והוא גם בישל בכדור קרן מושלם את השער של אדין דז'קו במשחק הראשון מול מילאן בשבוע שעבר, אל מול הקהל העצום באדום-שחור שהתכונן לקלל אותו.
אפרופו דז'קו בן ה-37, שבחר לעזוב את רומא לטובת אינטר לפני שנתיים, ובקיץ האחרון היה בפרשת דרכים כאשר לוקאקו חזר לפתע בהשאלה במטרה לתפוס את מקומו. רוב הפרשנים היו משוכנעים שאין לבוסני מה לחפש בקבוצה בתנאים אלה, ואופציות מעבר לקבוצות כמו ווסטהאם דוסקסו בהרחבה, אבל הנה הוא כאן – עדיין בהרכב, עדיין כובש על הבמה הגדולה, וכעת גם עשוי לפגוש את האקסית המיתולוגית מנצ'סטר סיטי ממנה נזרק בניגוד לרצונו כבר לפני שמונה שנים. תארו לעצמכם איזה סיפור מופלא זה יהיה אם דווקא דז'קו ימנע מפפ גווארדיולה זכייה באיסטנבול. הרי באנגליה טענו נגדו שהוא לא מסוגל לספק את הסחורה בצ'מפיונס.
ואם כבר מדברים על הפליטים מאולימפיקו, מה תגידו על פרנצ'סקו אצ'רבי? האולטראס של לאציו גירשו אותו אחרי שתקרית זניחה למדי נופחה מעבר לכל פרופורציה, והבלם הוותיק – שהתגבר במהלך חייו על סרטן ועל התמכרות לאלכוהול – התאחד בקיץ האחרון עם אינזאגי באינטר, כמעט ללא תשומת לב תקשורתית. סיכוייו בתחרות על המקום בהרכב עם מילאן שקריניאר וסטפן דה פריי היו מזהירים בלשון המעטה. אלא שהבחור החסון בן ה-35 הזיז את כולם הצידה, תפס פיקוד – ולא החסיר דקה בשלב הנוקאאוט בליגת האלופות כאשר אינטר שמרה על רשת נקייה בחמישה מששת המשחקים. מדהים זו לא מילה.
והאיש עם הכפפות לזכותו רשומים ההופעות ללא ספיגה? אנדרה אונאנה היה קרוב מאוד, עד כדי כאב, לגמר ליגת האלופות ב-2019, כאשר כיכב באייאקס שהציגה כדורגל אטרקטיבי הרבה יותר מאינטר הנוכחית והפכה ללהיט אדיר. הוא יכול היה להגיב קצת יותר טוב כאשר לוקאס מורה השלים את השלושער המיתולוגי ושלח את טוטנהאם לגמר על חשבונו. בהמשך באה גם הפרשה האומללה, כאשר הקמרוני הושעה לתקופה ארוכה מדי בגלל שנטל בטעות כדור של אשתו.
אייאקס לא עמדה אז לצידו, היחסים התערערו לגמרי, ובקיץ עזב אונאנה לטובת אינטר כדי להתחרות בקפטן הוותיק סמיר הנדאנוביץ'. בשבועות הראשונים של העונה הוא ישב על הספסל. הוא חזר לשם גם במחזורים האחרונים בליגה. במונדיאל הוא בחר לנטוש את המחנה בטריקת דלת אחרי משחק אחד בגלל חילוקי דעות עם המאמן ריגוברט סונג ונשיא ההתאחדות סמואל אטו. העלילה הזו תשמש חומר נהדר לאוטוביוגרפיה שתהיה לרב מכר, אבל בתום כל התלאות סוגר הקמרוני את המעגל בצורה מושלמת בדרך לגמר שנמנע ממנו.
ועוד לא דיברנו על ניקולו בארלה שנותן עונה גדולה ולא סותם את הפה, על הנריך מחיטריאן עם כל הגמרים האירופים שלו, על אלסנדרו באסטוני עם המסירות הארוכות הנפלאות שלו, על פדריקו דימארקו שהפך לכוכב ברמה בין-לאומית עם האנרגיות האדירות לאורך האגף, על רובין גוזנס שהתגבר על פתיחה איומה בקבוצה כדי לסייע, על דנזל דומפריס שלא מסוגל להפסיק לרוץ, ועל לאוטרו מרטינס שבתוך כל ההמולה השווה אתמול את השיא האישי, הגיע ל-25 שערים בכל המסגרות, ונמצא כעת במרחק משחק אחד מלהיות אלוף עולם ואלוף אירופה גם יחד.
כן, אינטר הנוכחית היא לא קבוצה מושלמת – רחוק מאוד מכך. אבל היא ראויה להיות בגמר רק בזכות כל הסיפורים הנפלאים שהיא מספקת. יש לנו עכשיו כשלושה שבועות עד הגמר כדי להתעמק בכולם.