בראשית המאה ה-20, אוהדי יובנטוס, בעיקר הגברים שבהם, נהגו להתייחס למועדון כנקבה. בשנות ה-30, כאשר כוכבי הקבוצה הזדקנו ולא הוחלפו בכישרונות צעירים יותר, דבק בה הכינוי “הגברת הזקנה”. אותו כינוי, שהפך לאייקוני בכדורגל העולמי, נשאר עם המועדון המעוטר ביותר באיטליה עד ימינו, אלא שכיום, עושה רושם שהוא כבר לא בדיוק רלוונטי ומייצג בדיוק את ההפך מהקבוצה הנוכחית של מסימיליאנו אלגרי.
מקור השם “יובנטוס” הוא “נעורים” בשפה הלטינית, אשר בא לתאר את רוח הצעירים שייסדו את המועדון ב-1897,כאשר כולם היו בין גילאי 14 ל-17. 127 שנה חלפו, וכעת ההיסטוריה חוזרת, כשרוח חדשה, צעירה ומרעננת למדי, משקפת את ערכי הקבוצה שנמצאת חזק מאוד במאבק על הסקודטו, בניגוד לכל הציפיות והתחזיות.
אם הייתם אומרים לכל מי שקשור ביובנטוס או בכדורגל האיטלקי, שאחרי עונה בה סיימה הגברת הזקנה במקום השביעי בטבלה (בעקבות הורדת 10 הנקודות על פרשת חשבונאות כוזבת ורווחי הון שלא דווחו), וקיץ בו צירפה שחקן רכש אחד בלבד, הקבוצה של אלגרי תהיה רחוקה שתי נקודות בלבד מאינטר בתום הסיבוב הראשון באיטליה, כנראה שגם המאמן היה חושב שאתם משוגעים. אלא שבעונה הזאת, המציאות עולה על כל דמיון עבור הגברת הזקנה, שחולמת רחוק, גם אם המאמן שלה מסרב להכיר בכך, או לפחות להודות בכך בפומבי.
“הניצחון הזה מקדם אותנו למטרה – לסיים בין ארבע הראשונות”, כך אמר אלגרי לאחר עוד ניצחון דרמטי של יובה, הפעם 1:2 על סלרניטנה בדקה ה-91. משחק אחר משחק, ניצחון אחר ניצחון, והמאמן הוותיק חוזר על אותה המנטרה –אליפות, היא מילה גסה. בזמן שקבוצתו אמנם לא מציגה כדורגל מבריק, אך נועלת סיבוב ראשון עם 14 ניצחונות והפסד בודד אי שם בחודש ספטמבר, המאמן דואג להדגיש פעם אחר פעם שהמרוץ מול אינטר הוא כמעט חסר סיכוי, שכן סגנית אלופת אירופה היא קבוצה הרבה יותר חזקה, מנוסה ועמוקה, ויש משהו בדבריו.
מסימיליאנו אלגרי (רויטרס)אלגרי הוא סיפור בפני עצמו. מי זוכר כבר שבעונה שעברה כל כלי התקשורת באיטליה כבר היו בטוחים שהוא יסיים את דרכו, בזמן שיובנטוס הציגה יכולת עלובה שהגיעה לשיאה בהפסד 2:0 למכבי חיפה בסמי עופר. הקהל שכבר מחה נגדו, התקשורת, כולם היו נגד המאמן המעוטר, ויש הסוברים שהסיבה שיובה בכלל בחרה להמשיך איתו את ההתקשרות נעוצה בקשיים הכלכליים שמונעים ממנה את הפריבילגיה לשלם את פיצויי שכרו בחוזהו עד 2025, שעומד על 7 מיליון אירו לעונה.
הנמכת הציפיות של המאמן לא מגיעה משום מקום. בכל זאת, הוא מתמודד על התואר מול אחת הקבוצות החזקות באירופה, עם סגל מפלצתי ונוצץ הרבה יותר מזה שעומד לרשותו. אלא שהעונה, נדמה שדווקא מתוך הקשיים הכלכליים שחווה המועדון מטורינו ומחוסר ברירה, יובה מתבססת על שחקנים צעירים שמוכיחים מדי שבוע שרעב בלתי נגמר, משמעת טקטית והקרבה חסרת פשרות, יכולים לעתים לחפות על חוסר נסיון ואיכות.
במשחק האחרון, בו גברה הגברת הזקנה על סלרניטנה, שלושה בלבד מ-11 השחקנים שפתחו חצו את גיל 30, כששישה מהם בגילאי 25 ומטה. הנתונים הללו רחוקים מאוד מלאפיין קבוצות של אלגרי, שקטף את שש אליפויותיו (5 עם יובה ועוד אחת עם מילאן) עם קבוצות משופעות בשחקנים מנוסים ו”בשלים”. העונה, גם בגלל המציאות הכלכלית שנכפתה עליו ועל המועדון, הוא ממציא את עצמו מחדש וזה הולך לא רע בכלל, בלשון המעטה.
שחקני יובנטוס (רויטרס)לאורך השנים הגדולות של המועדון, בהן שלט בצורה מוחלטת בכדורגל האיטלקי עם תשע אליפויות רצופות, אפשר לספור על כף יד אחת את כמות השחקנים מקבוצת הפרימוורה (הקבוצה עד גיל 23) שקיבלו הזדמנות בקבוצה הבכירה של הביאנקונרי. מול סלרניטנה, שותפו חמישה כאלה, כולל סמואל אילינג ג’וניור האנגלי (20), שעלה מהספסל וכבש את שער השוויון.
כדי להבין איזה נפח מקבלים השחקנים הצעירים בסגל של יובנטוס העונה, מספיק ללכת למשחק העונה מול אינטר בחודש נובמבר (1:1). מנואל לוקאטלי, הקשר האחורי הבכיר ושחקן נבחרת איטליה לא היה כשיר במאת האחוזים, ובמקומו בהרכב עלה האנס ניקולוסי. מדובר בקשר בן 23 שרשם 12 הופעות כמושאל בסלרניטנה בעונה שעברה, ועד לדרבי ד’איטליה מול אינטר, רשם שלוש דקות רשמיות בלבד במדי יובנטוס. מיותר לציין שאין שום סיכוי שבעבר שחקן עם רזומה שכזה היה פותח ביובנטוס במשחק הכי גדול וחשוב שיש לארץ המגף להציע. אגב, ניקולוסי היה לא רע בכלל ביחס למעמד המחייב, וכעת הוא כבר חלק לגיטימי לגמרי מהרוטציה, כשמאז הוא פתח עוד פעמיים ואפילו הספיק לבשל בניצחון על מונצה, כשהוא לוקח את כל המצבים הנייחים בקבוצה. מדהים.
אדריאן ראביו והאנס ניקולוסי (רויטרס)וזה ממש לא נגמר בניקולוסי. כל מי שעוקב אחרי יובה בתקופה האחרונה מחכה בעיקר לרגע אחד, מדובר ברגע בו הכדור פוגש את רגליו של קנאן יילדיז. ילד הפלא הטורקי שגדל בגרמניה והגיע לפרימוורה של הגברת הזקנה מבאיירן מינכן מצית את הדמיון בכל נגיעה בכדור ונראה כמו הדבר האמיתי. 13 דקות בתוך הופעת הבכורה של החלוץ/קשר התקפי הספיקו לו כדי להציג את סט היכולות הבלתי נגמר שלו, עם מבצע סולו שהסתיים בשערו הראשון בסרייה א’. מאז, הוא כבר הספיק לכבוש שני שערים נוספים בגביע, כל אחד יותר יפה מהשני, והחגיגה? עם הלשון בחוץ, בדיוק כמו גדול שחקני המועדון, אלסנדרו דל פיירו.
קנאן יילדיז. חוגג כמו דל פיירו (האתר הרשמי של יובה)מעבר למשחק ההתקפה שהולך ומשתפר ממשחק למשחק, יובנטוס העונה היא בעיקר קבוצת הגנה אדירה. בתוך שלישיית הבלמים הנהדרת של הבאינקונרי, מסתתר סיפור שמסמל אולי בצורה הטובה ביותר עד כמה יובה של העונה היא קבוצה שהחוזק הכי גדול שלה, טמון באופי חסר הפשרות של שחקניה שגרם לא לה לנצח לא פעם אחרי הדקה ה-90. ואנחנו מדברים כמובן על סיפורו של בלם הקבוצה, פדריקו גאטי.
גאטי (25), למעשה לא היה כדורגלן מקצוען עד לפני ארבע שנים. בזמן ששיחק בליגה הרביעית בגיל שכבר נחשב למתקדם, הוא התפרנס בעיקר מעבודתו כפועל בניין, ואם מישהו היה מספר לו שתוך פרק זמן לא ארוך במיוחד הוא יהפוך לבלם הרכב לגיטימי ביובנטוס, הוא כנראה היה אומר לו שהוא משוגע.
הבלם עלה ועלה במעלי הליגות, מוורבאניה מהסרייה ד’, דרך פרו פאטריה מהליגה השלישית ועד פרוזינונה מהסרייה ב’, שם חווה את הפריצה הגדולה. בתור מי שמשפחתו אוהדת טורינו, הוא כבר היה בטוח שהוא בדרך להגשמת חלום לאחר שמאמן היריבה העירונית של יובה, איבן יוריץ’, היה נחוש להחתימו, עד שיובנטוס ביצעה בסופו של דבר את המחטף, החתימה אותו בינואר 2022 והשאילה אותו למחצית העונה שנותרה לפרוזינונה. העונה, גאטי, שמתאפיין בגיחות הנהדרות שלו קדימה כבלם הימני בשלישייה ומרבה לתמוך בהתקפה, אחראי כבר על שלושה שערים, כשכל אחד יותר חשוב מהשני – בדרבי מול טורינו (0:2), שער ניצחון מול מונצה בדקה ה-94 ועוד אחד מול האלופה היוצאת נאפולי במחזור שאחריו.
פדריקו גאטי חוגג (רויטרס)כתבה אחת לא תספיק כדי לשים זרקור מספק על כל הצעירים שבולטים ביובנטוס העונה. כל זאת ועוד לא דיברנו על אנדראה קאמביאזו שנמצא בעונה נהדרת אחרי עונת השאלה בבולוניה, הרכש האמריקאי מליל טימותי וואה שלאט לאט נכנס לעניינים, כשגם ווסטון מקיני, שיצא לחצי עונת השאלה בלידס אחרי יכולת מאכזבת, מגלה שיפור אדיר העונה והפך לאחד השחקנים היותר חשובים במערך של אלגרי, כשהוא פשוט נמצא בכל מקום על המגרש.
מבין הצעירים האלה, יובה מצמיחה מנהיגים חדשים. פדריקו קייזה אמנם לא מצליח לגלות יציבות ונראה שהפציעות עדיין לא לגמרי מאחוריו כשהוא מתקשה לייצר רצף משחקים, אך מי שסותם לא מעט פיות הוא חלוץ הקבוצה, דושאן ולאחוביץ’.
הסרבי חווה אשתקד עונה מאכזבת עם 10 שערי ליגה ו-13 בכל המסגרות. מעט מדי ביחס למי ש”הושכבו” עליו 81.6 מיליון אירו מפיורנטינה, בה חורר רשתות. העונה, ולאחוביץ’ עדיין לא בקצב הכיבושים שהביא אותו ליובה, אך ספק אם מי שחשבו שיש להיפטר ממנו בקיץ מבין האוהדים וההנהלה, עדיין מאמינים לעצמם. לחלוץ שבעה שערי ליגה, אלא שהטיימינג שבו הוא כובש אותם, הקנה לו העונה מעמד של ווינר אמיתי – שני שערי ניצחון בתוספת הזמן מול פרוזינונה וסלרניטנה, כשעוד קודם לכן, הוא כבש גם מול אינטר בדרבי ד’איטליה. ולאחוביץ’ הוא חלוץ שתלוי מאוד בשחקנים מסביבו. העונה, אספקת הכדורים אליו עלתה, ובשילוב עם העובדה שנראה שגם הוא עובד הרבה יותר קשה על המגרש ולא מרבה לאבד את הראש אחרי כל איבוד או החמצה, ויובנטוס נהנית ממי שחזר להיות ה”קילר” שהיא כל כך חיכתה לו.
דושאן ולאחוביץ'. ווינר (רויטרס)במהלך העונה, לאחר עוד ניצחון של יובה, אלגרי התייחס לעובדה שהגברת הזקנה רכשה שחקן אחד בלבד בקיץ האחרון ואמר: “זה לא מי שהגיע, זה מי שעזב”. רבים ראו זאת כעקיצה מכוונת לכיוונו של לאונרדו בונוצ’י, שעזב את המועדון בקיץ ומאז כבר הספיק לתבוע אותו על הרעת תנאים.
אבל זה לא רק בונוצ’י. אלגרי מדבר כנראה גם על אנחל די מריה שחזר לבנפיקה וחואן קוודראדו שעזב לאינטר כדי לקבל בוז צורם בחזרה ליובנטוס סטאדיום עם הנראזורי. השניים האחרונים אמנם היו די אהובים ביובה, אך נדמה היה שהמאמן מכוון לכך שנדרש להזרים דם חדש למערכת, צעיר יותר, כזה שיש בו את הרעב שהיה חסר ליובנטוס בשנים האחרונות כדי לחזור, לפחות בשלב ההתחלתי, לטופ של הכדורגל האיטלקי.
בינתיים, ההצלחה היא הרבה מעבר לציפיות. עוד מחזור חולף ועוד אחד, ויובה ממשיכה לנשוף בעורפה של אינטר. לא נדרשת הבנה גדולה בכדורגל כדי לזהות שהנראזורי, סגני אלופי אירופה למי ששכח, הם קבוצה חזקה, איכותית, עמוקה ובעיקר בעלת ניסיון רב יותר מיובה, ונדמה שכדי להישאר במרוץ, הגברת הזקנה תהיה חייבת לצרף שחקנים בעלי נסיון במעמדים מן הסוג הזה בזמן שנשאר לחלון ההעברות של החורף.
ועדיין, העובדה שיובה מצליחה בשלב מתקדם יחסית של העונה להתחרות על כל התארים המקומיים כשהיא גם בחצי גמר הגביע, מלמדת על תהליך נכון שעובר על המועדון, שנהנה כעת מניהול מקצועי נהדר ושקול של כריסטיאנו ג’נטלי, שהגיע לאחר שהוביל את נאפולי לזכייה באליפות אדירה בעונה שעברה.
כאמור, לא בטוח שבסיום העונה הזאת יובה תחזיר את גביע הסקודטו לארון אחרי ארבע שנים, “נצח” במושגים שלה. ולמרות זאת, יש רוח חדשה במועדון מטורינו. הרוח הזאת גם החזירה את אולטראס הקבוצה ששבת במשך תקופה ארוכה. עם הרוח החדשה והצעירה הזאת, אל תתפלאו אם העתיד ייצבע בצבעי שחור-לבן.
שחקני יובנטוס חוגגים (רויטרס)