כמה ימים לפני אליפות העולם יונתן קפיטולניק הרגיש פרפרים בבטן. הקופץ לגובה הצעיר, שזכה באליפות העולם לנוער, הגיע בקיץ האחרון לאורגון שבארצות הברית כדי להשתתף באליפות העולם לבוגרים בפעם הראשונה. האתלט הישראלי הצעיר, שרק ארבע שנים קודם לכן התחיל לקפוץ, לפתע מצא את עצמו מסתובב בין הגדולים ביותר באתלטיקה העולמית.
מרוב מתח, באחד מהימים הוא יצא מבית המלון לאצטדיון האתלטיקה בו נערכו התחרויות וניסה ללמוד מאחרים. הוא הביט בשמות הגדולים מתכוננים ומתחממים, זיהה שגם הם מתרגשים והתכונן ליום הגדול שלו. בדרך ליום המוקדמות הוא גילה שהרבה מהקופצים מכירים אותו, הרי ככה זה כשאתה מגיע לבמה הגדולה ביותר אחרי שכבר זכית באליפות העולם עד גיל 20. למרות שזו הייתה רק הפעם הראשונה שלו בין האתלטים אותם הוא ראה רק בטלוויזיה, קפיטולניק הצליח להעפיל לגמר העולמי ולהתברג בין הטובים ביותר בתחום.
אלא שמאז, יונתן קפיטולניק ירד לקרקע. בימים האחרונים הוא מתאושש מפציעה בכף הרגל עליה הוא מנתר, בעקבות ניתוח בקרסול שעבר עם סיום העונה. לכן היהלום של האתלטיקה הישראלית עבר להתגורר במכון וינגייט, שם הוא עובר בימים אלה את השיקום וטיפולי הפיזיותרפיה הדרושים על מנת שיוכל לחזור להתחרות בהקדם. הוא מקדיש את כל כולו לטובת ההחלמה ובראיון מיוחד ל-ONE הוא מצהיר: "אחזור חזק יותר".
"אחזור חזק יותר". יונתן קפיטולניק, השבוע (חגי מיכאלי)“בשנה האחרונה צברתי ידע ולקחתי סיכון”
קפיטולניק בן ה-20 הוא עילוי בקפיצות לגובה. הוא הפך לאתלט רק בגיל 15, אחרי שהמורה לחינוך גופני בבית הספר שלו ביקש ממנו ללכת לאימון ניסיון אצל אנטולי שפרן. מאז, הפך בשנה שעברה לאלוף אירופה עד גיל 20 ולאלוף העולם עד גיל 20. אחרי שנה לא קלה, עם המעבר לתחרויות הבוגרים, הוא נפצע כאמור ברגל איתה הוא קופץ, רגע לפני שנה חשובה במהלכה הוא ינסה להשיג את הכרטיס למשחקים האולימפיים בפאריס 2024.
"השנה האחרונה הייתה תהליך למידה ותהליך גדילה כי לא באמת הכרתי את הטריטוריה שנכנסתי אליה. בכל זאת, זו הייתה השנה הראשונה שלי בתחרויות הבוגרים לצד אנשים שלחלקם יש ניסיון של עשור יותר ממני", סיפר קפיטולניק. "כשאתה מגיע ואתה לא יודע איך דברים מתנהלים שם בכלל, זה קשה ושונה, ולכן הייתי צריך להסתגל. עם זאת, באתי במטרה לעשות הכי טוב שאני יכול, בלי יותר מידי ציפיות".
יונתן קפיטולניק. ממשיך להתקדם (רויטרס)יונתן עבר שנה נהדרת. בחודש מאי האחרון הוא קבע את שיאו האישי שעמד על 2.30 מטר, כך שהפך רשמית לאחד מגדולי הקופצים הישראלים, הרי שלפניו יש כעת רק את שיאו של קונסטנטין מטוסביץ' שעבר את 2.36 המטרים. לאחר מכן, ביולי, הוא התחרה באליפות עולם לבוגרים, כאשר בשלב המוקדמות קבע 2.28 מטר והעפיל לגמר, שם עבר רק 2.24 מטרים, כאשר בניסיון לעבור שוב את ה-2.28 הוא נכשל וסיים במקום ה-11. קפיטולניק ירד מאוכזב ומהר מאוד עבר להתחרות באליפות אירופה, בה קפץ רק ל-2.17 מטר ולא עבר את הרף של 2.21 מטר.
"זו הייתה שנה טובה עבורי", הוסיף האתלט הצעיר. "זה ששיפרתי את השיא האישי שלי, עמדתי בלחצים, הגעתי לגמר אליפות העולם ועשיתי את המקסימום שיכולתי לעשות - כל זה מעודד אותי. היה לי חשוב להיות באליפות עולם, לשבור את השיא שלי ולהגיע לקידומת חדשה של 2.30 מטר. מבחינתי זה היה רגע גדול וחשוב, ואני מאוד שמח שזה קרה. זה בסיס טוב לקראת מה שהולך לבוא השנה, עם אליפות עולם נוספת ועוד תחרויות חשובות. עם הידע שצברתי, אני אגיע לשנה הבאה מוכן יותר".
יונתן קפיטולניק ומאמנו אנטולי שפרן (פרטי)ועדיין, כשאני מסתכל על התוצאות שלך בשנה האחרונה, הייתה ירידה מסוימת. התחלת עם שיא אישי, הייתה ירידה באליפות העולם בה העפלת לגמר ושם לא הצלחת לשחזר את מה שעשית במוקדמות כמה ימים לפני כן, ואז לא הצלחת להעפיל לגמר אליפות אירופה. מה השתבש בדרך?
"הכל היה צמוד מאוד, כי בתוך חודש הייתי גם באליפות העולם ואז גם באליפות אירופה, ולכן לדעתי זה נבע בגלל תכנון פחות טוב. בהתחלה תכננו לסיים את אליפות העולם בארצות הברית, ללכת להתחרות בליגת היהלום היוקרתית ומשם ישר לנסוע לאליפות אירופה במינכן. בדיעבד, כנראה שזה לא היה המהלך הכי נכון עבורי, כי אחרי התחרות בליגת היהלום הייתי חולה".
מה קרה?
"יש סיכוי לא רע שזה היה וירוס הקורונה, ואנחנו חושבים שזה בגלל כל הנסיעות שעשינו בזמן קצר יחסית עם טיסות דרך שלוש מדינות שונות. לקחתי יותר מידי סיכון בימים האלה, כי הכל היה קרוב מידי, אבל בהתחלה זה היה נראה כמו מהלך חכם. הגעתי לאליפות אירופה במינכן חולה. שלושה ימים לפני התחרות הייתי מרותק למיטה ולא יכולתי לעשות כלום".
התבאסת מזה?
"ברור שהתבאסתי. ראיתי את עצמי כאחד שמסוגל להגיע הרבה יותר גבוה וביום טוב אפילו לשבור שיא אישי כי הרגשתי בכושר. לפי מה שעשיתי באימונים, יכולתי לעשות שם תוצאות של 2.32 או 2.33 מטר. לפני כן הייתי נורא קרוב לעבור את הגובה הזה, אבל היו לי בעיות טכניות קטניות ועבדתי על זה כדי שאוכל לפתור אותן באליפות אירופה. רציתי להתחרות על מדליה וזה לא צלח. זה מבאס, אבל זה לא נגמר כי יש לי עוד הרבה מה לעבור בקריירה שלי".
הפציעה שעצרה אותו
לפני כחודש קפיטולניק עלה לראשונה בחייו על שולחן הניתוחים, בגלל פציעה בקרסול שהצריכה התערבות כירורגית. הוא נותח ברגל עליה הוא קופץ, כך שמדובר בפציעה שדורשת הליך שיקום ארוך ומדוקדק. כדי לקדם את החזרה שלו, יונתן תפס חדר במכון וינגייט ומעביר את הליך ההתאוששות במרפאה, עם שני טיפולים ביום, בסיוע הצוות שמלווה אותו באופן אישי עם אימונים שנועדו לחזק את גופו על מנת למנוע פציעות עתידיות. בין לבין, הוא מתנייד עם קביים כדי לא לדרוך על הרגל ועדיין שומר על אופטימיות. לפי ההערכות, הוא יחזור להתחרות רק בקיץ, אבל עם בסיס פיזי טוב יותר מזה שהיה לו לפני שנפצע.
יונתן קפיטולניק לאחר שנפצע (רויטרס)"הפציעה הזו, כמו כל פציעה, היא לא משהו שמתכננים ורוצים. הפציעה הזו הייתה איתי כבר הרבה זמן. היא תמיד הייתה ברקע, עשיתי את השיא האישי שלי בזמן שהיא הייתה ברקע והתחריתי ככה גם בתחרויות הגדולות. עשיתי את כל זה עם חבישה לכף הרגל. עם החבישה הכל היה בסדר, אבל בתקופה האחרונה, כשניסיתי להרים רמה באימונים, להגביר מאמץ ולסחוט את עצמי לקצה כדי שאגיע יותר מוכן לשנה החדשה - פתאום הרגל התחילה לכאוב יותר ויותר, עד שלא הייתי מסוגל לעמוד בזה והייתי צריך לעבור ניתוח. כמה שזה מצער, זה משהו שקורה לכל ספורטאי. עכשיו אני עושה את הטוב ביותר שאני יכול כדי להחלים ממנה. הכי חשוב שאני אהיה מסוגל להגיע בשיא שלי לעונה הבאה ולקפוץ יותר גבוה מהתוצאות שעשיתי קודם לכן".
יונתן קפיטולניק עם הקביים לאחר הניתוח (חגי מיכאלי)הפציעה בקרסול באה רגע לפני פתיחת השנה החשובה ביותר, השנה בה אפשר להשיג את הקריטריון לאולימפיאדת פאריס. תספיק לחזור?
"הליך שיקום כזה הוא אף פעם לא מדויק. במידה והכל יהיה בסדר, בעוד כשבועיים אתחיל לחזור לאימונים קלים. החזרה המיועדת לתחרויות היא בקיץ, כך שהשנה אליפות העולם תהיה התחרות החשובה ביותר שלי. אני מאמין שאהיה גם באליפות ישראל ושם אכנס לעניינים. למעשה אני אפספס את תחרויות החורף, כמו אליפות אירופה באולם, ותחרויות צבירת נקודות לדירוג. זו השנה בה יהיה אפשר להתחיל לקבוע קריטריון אולימפי ולכן כולם יבואו אליה מוכנים וחזקים".
כמה אתה רוצה להגיע למשחקים האולימפיים?
"אני מאוד רוצה להיות שם ולהגיע למשחקים האולימפיים הראשונים שלי. זה חלום של כל ספורטאי ולכן זה חשוב לי להגיע לאליפות העולם כמה שיותר מוכן".
כמה זה קשה להישאר בחוץ?
"אני מתרכז רק בהחלמה ובחזרה שלי. לשמחתי, בנק הפועלים ומכבי תל אביב תומכים בי גם בתקופה הזאת ודואגים לי, כך זה יותר קל".
יונתן קפיטולניק בפיזיותרפיה, לפני החזרה לאימונים (חגי מיכאלי)“יום אחד אהיה מסוגל לעבור 2.37 מטר”
בזמן ההחלמה, קפיטולניק כבר מתחיל לסמן את המטרות הבאות. הטופ העולמי בקפיצה לגובה שייך לג'אנמרקו טאמברי האיטלקי ולמוטאז בארשים הקטארי, שעברו ביחד 2.37 מטר באולימפיאדת טוקיו וזכו במדליית הזהב המשותפת. אומנם קפיטולניק הוא קופץ שהצליח רק פעם אחת רף של 2.30 מטר, אבל הוא מרגיש שהוא מסוגל ליותר מזה, והמטרה הראשונה שלו היא לעבור 2.33 מטר בשנה הקרובה. אחרי ההתרגשות והרגליים הכבדות שהיו לו במפגש הראשון איתם, מעכשיו הוא רוצה להתחיל ולהתקרב גם אליהם.
"אני מאמין שאוכל לשבור את השיא שלי אחרי שאחזור מהפציעה ולהגיע לתוצאות גבוהות ומכובדות יותר", ציין קפיטולניק. "לפני הניתוח הרגשתי שאני בכושר טוב יותר מזה שהייתי כשהשיא שלי נקבע. כל הדברים הקטנים, בטכניקה ובריצה התחילו להסתדר, אחרי שלא הצלחתי בהם בעבר, והרגשתי במצב טוב יותר. לכן אני מאמין שבקיץ אעשה לפחות 2.33 מטר. אני אשמח עם כל תוצאה שתביא שיפור לשיא, כי זה יסמן שאני עדיין בעלייה, אבל 2.33 זה יהיה הקריטריון לאליפות העולם ולמשחקים האולימפיים, וברגע שאעשה את זה, תהיה לי אינדיקציה טובה לכך שאני מסוגל להגיע לגובה הזה גם כאשר הקריטריון יתחיל. אני עדיין צעיר ויש לי הרבה מקום לגדול ולהשתפר בו".
יונתן קפיטולניק. מסמן יעד חדש של 2.33 מטר (רויטרס)איך היה המפגש עם שני האלופים האולימפיים מאיטליה וקטאר?
"זה היה ממש מרגש. בפעם הראשונה שפגשתי אותם התלהבתי. בכל זאת, אלה הגיבורים שלי. המקצוע הזה הוא החיים שלי ואלה האנשים הכי טובים בו, לכן זה היה וואו. זה מאוד מרגש אותי ולא מובן מאליו לעמוד לצידם בתחרויות, אבל ככל שהזמן עובר מתרגלים לזה. כשזה מחוץ לתחרות ואתה מדבר איתם, אז אתה מבין שכולנו עוברים את אותו הדבר ועובדים נורא קשה בשביל להצליח. אחרי כמה פעמים שפגשתי אותם, הרגשתי שאני פשוט חלק מזה, והפסקתי להגיד לעצמי 'אני לא יודע איך הגעתי לפה'. כשאין מצלמות, אתה רואה שהם לא איזה דמויות עם כוחות על חסרות רגש, כי כולנו מתרגשים ולחוצים. כשעמדתי לידם, הבנתי שזה בסדר להתרגש ולאהוב את מה שאתה עושה. בסוף כולנו בני אדם".
אתה מאמין שתוכל להגיע גם לרמה שלהם ולקפוץ לגובה של 2.37 כמו שהם עשו בגמר האולימפי האחרון?
"כן, אני מאמין שיום אחד אהיה מסוגל לקפוץ גם 2.37 מטר ולהתמודד ברמות האלה של מדליית זהב באליפות עולם או במשחקים האולימפיים. אני יודע שאם אעבוד מספיק קשה אני אצליח להגיע לזה, אבל אני יודע שזה לא יבוא בתוך שנה ואולי גם לא בעוד שנתיים. אני ריאלי, זה לא מגיע סתם ככה במכה. אצטרך להשתפר כל הזמן בשביל להיות מסוגל להגיע עם מספיק ניסיון כדי לקפוץ 2.37 ולהיות מוכן לנצח אפילו בזירה הגדולה ביותר וברמה הכי גבוהה בעולם".
הישראלי יגיע אליהם? טאמברי ובארשים עם מדליית הזהב האולימפית (רויטרס)אתה מרגיש שיש יותר ציפיות ממך ושכולם מחכים לראות מה יהיו התוצאות שלך?
"אני מרגיש שיש יותר עיניים שצופות בי ויותר דיבורים ברקע, אבל אני מנסה לא להתייחס לזה יותר מידי. זה נחמד במידה מסוימת ואני יודע שזה קיים כי עשיתי דברים משמעותיים, אבל אני לא לוקח את זה לתשומת ליבי. לחץ עלול להוביל למועקה ואני לא רוצה שזה מה שיקרה. כשאתה מתחרה באליפות עולם, האתלטים החזקים ביותר נלחמים מולך, ואתה צריך כמה שפחות לחץ ומועקה כי זה יכול להכביד עליך".
איך זה להגיע בתוך זמן קצר מתחרויות קטנות באצטדיון הדר יוסף מול יציע ריק, לתחרויות עם הטופ העולמי מול יציעים מלאים?
"זה משהו שצריך להתרגל אליו. התחרות הראשונה שלי עם הרבה קהל, הייתה בליגת היהלום ברומא. התחריתי שם עם טאמברי, באצטדיון הביתי שלו, שהיה יחסית מלא רוב הזמן - חוץ מתחרות הקפיצה לגובה, שם אנשים עמדו אפילו על המדרגות, דחסו אחד את השני וכל היציע מאחורינו היה מפוצץ עד אפס מקום, עם שלטים ורעש מטורף. האוהדים האיטלקים עשו הכל בשביל לראות אותו. זה היה מדהים, זה הרגיש לי שאני במרכז העניינים ושאני חייב להוכיח מה אני שווה. הקהל שם השתולל מכל דבר קטן, זה משהו שאני לא רגיל אליו ויצאתי קצת מאיזון כי קשה להסתגל לזה ברגע אחד, אבל ככל שהזמן עובר מתרגלים גם לזה יחסית מהר".
מה זה עשה לך?
"באליפות העולם כבר ידעתי למה לצפות והייתי לי תחרות ממש טובה. כשאתה מתרגל לזה, זה מעצים אותך כי הקהל רק דוחף אותך לקצה, לעשות קפיצות טובות יותר וזה מביא לי הרבה מוטיבציה. הייתי רוצה שזה מה שיהיה בכל תחרות שלי, גם בארץ, כי כל אחד שמעודד אותי נותן לי דחיפה קדימה".
יונתן קפיטולניק בהליך השיקום בווינגייט (חגי מיכאלי)אפרופו תחרויות בארץ, אני מבין שדימה קרויטר חזר להתאמן איתך. איך זה להיות איתו באימונים?
"תראה, אני מאוד תחרותי. לכן בכל פעם שיש לי מישהו באימונים שדוחף אותי קדימה ועוזר לי לסמן עוד יעד, אני נורא אוהב את זה. עצם זה שדימה הגיע להתאמן איתנו, זה עשה לי טוב ודחף אותי לעבוד יותר קשה. כשהוא קופץ טוב, זה נותן לי גם מוטיבציה לקפוץ טוב. הוא מתכנן להיות איתנו לפחות עד לסוף העונה ואני מאמין שהוא עוד ימשיך הלאה, כי הוא עוד חזק ויש לו הרבה מה לתת. דימה מציג רמה מאוד גבוהה באימונים, והוא מלא ניסיון וידע. גם הוא עובר פציעות כמוני, אבל הוא חזק ועובד קשה כדי להצליח".
יכול להיות שתתחרו האחד מול השני בקרוב על שיפור השיאים שלכם ואולי אפילו שיא ישראל?
"אני לא יודע מתי אגיע לשיא שלי ולא יודע לגביו, אבל יש לו מלא פוטנציאל. אם שנינו נגיע לשיא שלנו השנה, אני מאמין שנהיה מסוגלים לבוא חזק ותהיה תחרות גדולה".
מגיע לתת פייט. דימה קרויטר (משה חרמון)אחיך הקטן, עמית, גם התחיל להתאמן באתלטיקה. הוא הולך בעקבותיך?
"כן, הוא רק בן 10 ולכן זה עוד לא נעשה בצורה מקצועית במיוחד, אלא יותר אימונים במסגרת חוג בשעות אחר הצהריים, אבל הוא התחיל להתאמן וזה מעולה".
אתה התחלת להתאמן רק בגיל 15 והוא מקדים אותך בלמידת הבסיס בקפיצה לגובה.
"הוא לא עובד רק על הקפיצה לגובה, הוא עושה קרב רב ומתנסה בהכל. הוא משקיע הרבה בלמידה הזאת. אני אולי לא אובייקטיבי כי אני אוהב אותו והוא אחי הקטן, אבל הוא ממש טוב במה שהוא עושה ולדעתי יש לו עתיד באתלטיקה. בכל פעם שאני מגיע הביתה הוא שואל שאלות, איך עושים וכמה ואיך, והוא עושה את זה ומשקיע בזה. זה מדהים לראות איך הוא גילה את האתלטיקה דרכי ועכשיו נכנס לזה גם".
יש מצב שבעתיד אחיך עמית יעבור אותך וישבור אפילו את השיאים שלך בקפיצה לגובה?
"אי אפשר לדעת. אני בגובה של 1.93 מטר, כך שאני לא נמוך וגם אחותי לא נמוכה, אז אני חשוב שהוא יכול להגיע קרוב לגובה שלי. יש לו פוטנציאל, גם במבנה הגוף, וזה שהוא משקיע כבר מגיל קטן זה מעולה. הוא התחיל להתאמן לפני שאני התחלתי ולכן אם הוא יעבוד קשה, הוא עשוי להיות ספורטאי גדול. לי לא ממש היה את הבסיס בגיל 15 וזה טוב בשבילו ללמוד את זה כדי שהוא יתמקצע ויהיה טוב יותר ממה שאני הייתי. נראה שהוא אוהב את זה וניתן לו את הזמן להתפתח. אולי באמת הוא עוד יעבור גם אותי".
יונתן קפיטולניק (חגי מיכאלי)