בחודשים שלפני אולימפיאדת פאריס, לא פעם תום ראובני ישב עם עצמו על החוף ותהה בשביל מה הוא ממשיך לגלוש. באותם ימים אחיו נתי נלחם ברצועת עזה, טילים התפוצצו ברחבי המדינה, אנשים שהכיר נרצחו או נפלו בקרבות מול המחבלים - והיה לו קשה להמשיך בשגרת האימונים. באחת מהתחרויות החשובות ביותר בדרך לאירוע השיא שכל ספורטאי חולם להגיע אליו, הוא כמעט ונשבר, דווקא באליפות העולם בלנזרוטה.
“היה לי קשה להתחרות”, סיפר תום ראובני. “מאז השביעי באוקטובר אחי ירד לעוטף עזה, נלחם שם ובהמשך נכנס לעזה. לא הייתה לנו שום תקשורת איתו. זה שיגע אותי שלא ידעתי מה קורה. במהלך התחרות פתאום שמעתי שמועה שיש הרוגים מהיחידה שלו בעזה, הלב שלי נעצר וידעתי שאני צריך לעבור כמה שעות עד שמודיעים. שמעתי שמועה לא נכונה ובכיתי, רגע לפני התחרות הכי חשובה בחיי וכשהייתי חייב להמשיך כאילו הכל כרגיל. השמועות זה דבר נוראי, חייבים להפסיק עם זה. גם אם זה נכון, אנשים לא צריכים לדעת מה עובר על בני המשפחה שלהם מהרשתות החברתיות או מהטלגרם”.
תום השיג את הכרטיס למשחקים האולימפיים ויצא לייצג את ישראל, אבל הוא לא היה שקט: “אמא שלי הייתה מפורקת לגמרי, לא ישנה בלילה וכל המשפחה הייתה על קוצים. באפריל אחי השתחרר וזה נתן לי ראש שקט. הוא היה אמור לחזור למילואים ממש בתחילת התחרות שלי במשחקים האולימפיים ואמרתי לו ׳תגיד למפקד שלך שאתה לא הולך, אני לא יכול ככה’. לשמחתי זה היה רק אימון, אז המפקד הבין וכל הצוות שלו היה בטירוף ועודד אותי מרחוק. כשזכיתי במדליה ראיתי את כל המדליה שלי על החוף והחיבוק איתו היה משמעותי. אני מנסה לא לבכות כשאני נזכר בזה. לצערי יש כל כך הרבה משפחות שכולות וכל כך הרבה משפחות של חטופים, זה סיוט מתמשך ואני מקווה שהמלחמה הזו תיגמר”.
ראובני סגר מעגל באולימפיאדת פאריס 2024, כשהפך לספורטאי היחיד מכל המשלחת שסיים עם מדליית הזהב בתחרות גלישת הרוח במארסיי. רק אחר כך הבין מה קרה במדינה: “בתחילת המלחמה לא עשיתי הישגים משמעותיים ואמרתי לעצמי ‘אולי אני יכול לעשות משהו יותר מועיל ולצאת להילחם על המדינה שלי?’. רק אחרי המדליה קלטתי עד כמה מה שעשיתי היה חשוב, כשאנשים אמרו לי ‘המדליה שלך וההמנון נתנו לנו אור בתקופה כל כך קשה’. אתה הולך אחורה ואומר לעצמך ‘זה השתלם’. אם הרגשתי כמו אגואיסט שחושב רק על עצמו בתחילת המלחמה, בסוף הבנתי שהעבודה הזו השתלמה והשפיעה לא פחות״.
כעת תום ראובני הגיע לפודקאסט האולימפי ב-ONE לשיחה עם אסי ממן על התקופה הקשה כשאחיו נלחם ברצועת עזה, איך הגיע כאנדרדוג וניצח את התחרות האולימפית בזכות העבודה עם מאמן הנבחרת גל פרידמן, ששוב ראה זהב אחרי 20 שנה מאז אולימפיאדת אתונה, תחושת הכישלון כשלא הופיע על הפודיום בתחרויות הגדולות לפני כן, החיים החדשים והניסיון להתרגל לזה שמזהים אותו במסעדות, למה נאלץ לעלות 25 ק״ג, החיים עם בת הזוג ססקיה סילס, החופשה הארוכה שלקח והמענק העצום שקיבל.
תום, כבר התרגלת לזה שאתה אלוף אולימפי?
”אלוף אולימפי זה תואר גדול וכבד, אבל אני מכבד את כולם וחשוב לי לדבר עם אנשים בגובה העיניים. לפני כן נכשלתי הרבה. היו פעמים שאמרתי לעצמי ‘כוסאמק למה אין לי מדליות?’ אבל בסוף לומדים מזה, צוברים ניסיון מזה. פעם ספרדי עקף אותי בתחרות בדרך מסוימת, אז עשיתי אותו דבר גם במשחקים האולימפיים על יריב אחר וככה ניצחתי. גל פרידמן אמר לי ׳אנשים יעשו טעויות מהלחץ’, היה לי נוח להגיע כאנדרדוג”.
לא הרבה יודעים, אבל נאלצת לעלות במשקל כדי שתוכל לשלוט בגלשן החדש. איך זה קרה?
“ב-RSX הרגשתי כמו מתעמלת אמנותית, כי הייתי צריך דיאטה והייתי חייב להיות במשקל של 73 ק״ג כדי לא לסחוב משקל גדול מידי על הגלשן ברוחות החלשות. ב-IQ פויל אתה תמיד במהירות וצריך שליטה ככל שהרוח עולה, אז עליתי למשקל של 98 ק״ג. איך זה קרה? בשנה האחרונה רק אכלתי ונכנסתי לחדר הכושר. כל הגוף שלי השתנה, מספורטאי חטוב הגעתי למצב שראיתי 100 ק״ג עגול על המשקל ואמרתי לעצמי ׳וואו׳. מאז המשחקים האולימפיים הפסקתי לאכול, הגוף כבר לא רצה את זה. שנאתי את זה כי הייתי דוחף אוכל לגוף. הייתי יושב ומעמיס לצלחת, אוכל ארוחת ערב במשך שעתיים וחצי לפעמים”.
מתי התחילה ההיכרות עם בת הזוג שלך שמלווה אותך בשנים האחרונות?
“הכרנו בנסיעה של 18 שעות באוטו. מהרגע שפרשה מגלישת רוח, היא אמרה לי ‘טוב, לכל מה שצריך אני פה’. היא בישלה, הגיעה לאימונים, עזרה לי בשיחות בערב. היא נפגעה בגב מתאונה עם גלשן. לא יודע איך, אבל אני מקווה שאצליח להחזיר אותה לגלוש. התחריתי מול אחיה סאם במשחקים האולימפיים, זו הייתה הפעם הראשונה שהמשפחות נפגשו ועודדו את שנינו מהחוף״.
אחרי המענקים שקיבלתם על המדליות, מה זה עשה לך לראות מיליון שקל בבנק?
“החלטתי שהכסף שקיבלתי יושקע ליום שאחרי הקריירה, אבל אני מרגיש הקלה ענקית. לפעמים היו לי הוצאות לציוד שהגיעו מהכיס שלי עד לסכומים של 33 אלף שקל וחששתי להיכנס למינוס. יש לי ספונסר אחד. אחרי המדליה אמרו לי ׳כולם ירדפו אחריך, אל תדאג׳, אבל זה לא באמת ככה. יש לי מטרה להשיג עוד מדליית זהב אולימפית והייתי שמח לתמיכה נוספת”.