הנחת העבודה של הכתבה הזו לוקחת בהחלט בחשבון שהיריב האזרי הינו יריב מוגבל, ובכל זאת כמה בשורות ירוקות מבהיקות: הקישור החיפאי יהיה העונה בהחלט אולטימטיבי עם הילת ברק מסביבו. רובן ראיוס בעל נגיעות הקטיפה והמשי, איכויות נדירות במחוזותינו, עם ראיית משחק ומסירות בסגנון אייל ברקוביץ' ועם העקשנות בחילוץ הכדורים – יהפוך העונה בהחלט לדמות מפתח בכדורגל הישראלי.
יניב קטן רק הולך ומשתבח ומוסיף לרזומה משימות הגנתיות נדירות. קטן מנצל את חכמתו, ניסיונו וטביעת העין שלו כדי להמשיך ולהיות מנהיג אמיתי. אם הייתי מאמן נבחרת ישראל, גם בגילו המופלג של גוסטבו בוקולי, הייתי מעניק לו כמה הופעות בזכות ולא בחסד. בוקולי, שהפך לישראלי, הינו מאסטר-פיס בדביקות במטרה ובמירור חיי היריבים. טקטיקן ברמה נדירה, אכן דוגמא ומופת.
 |
| ראיוס חוגג עם החברים. נדיר במחוזותינו (משה חרמון) |
|
| |
חן עזרא, זה לא רק השער. אלו הן התכונות. העונה הוא אמור להעניק לנו את עונת הפריצה האמיתית שלו: מהירות מדהימה, שינויי מקצבים מבלבלים ובעיטה בריאה. עזרא הוא לא רק האקס-פקטור, אלא אולי אחד משחקני העתיד של ישראל. רק חכמה ומתינות במחשבה.
חיפה הייתה טובה גם בהגנה, אך עקב האכילס שלה – ההתקפה. למרות שער יפהפה של אלון תורג'מן, האיש היה נרפה ובלתי מדויק. שמעון אבוחצירה, שהוא איטי ומגושם, לקה בקבלת ההחלטות בתוך הרחבה. געגועים לוויאם עמאשה, הטוב משניהם גם ביום בינוני. תמוה בעיניי מדוע אריק בנאדו החליט לוותר עליו, אך לא מאוחר. כל החלטה אצל אדם אמיץ יכולה להתהפך.
 |
| עמאשה עם פלאח ביציע. בנאדו, למה אתה לא רוצה אותו? (משה חרמון) |
|
| |
ספסל עתיר הופך לעיתים לרועץ. ספסל שפוי משדרג את הקבוצה. סינטיהו סלליך, אייל גולסה, אנדריי פילאבסקי, אלעד גבאי, איסמעיל ריאן ועידן ורד (כשישוב מפציעה) הם בדיוק מחליפים העשויים להפוך את סופי המשחקים מול יריבות הירוקים לאכזריים ולקטלניים. יופי של בניית סגל.
חיפה עם לוק של רעננות וחינניות ועם תוכן במלא בניסיון ויצוק בחוכמת משחק, עם אוריינטציה התקפית כפי שה-DNA שלה דורש, יהפכו אותה לקבוצה שלא תוותר לשום יריב אחר, לא משנה איזה, ועל כל תואר אפשרי.
נהניתי! חבל שהשלישי לא נכנס ועל כך ילין בנאדו בהרצאת הסיכום שלו מול שחקניו. כך או כך, חיפה חותמת עם שתי התל-אביביות פתיחה אירופאית חלומית. מי ייתן והמשך יבוא.