ראסל קרואו, מאחורייך

פורצה איטליה. שתי מילים המבטאות את השמחה הגדולה מחזרת הכדורגל האיטלקי לבמה המרכזית של היבשת. לא עוד אוליגרכים/אמריקאים/אנגלוסכסים הקונים קבוצות פאר וחושבים שהכל יתחבר כאילו הם משחקים מנג'ר/פיפ"א/פרו אבולשן במחשב כי אם קבוצות עם אנימה וקומבאטרים - נשמה ולוחמים בתרגום חופשי מאיטלקית.

הרי נאפולי ששיחקה מול צ'לסי נראתה כמו קטע מהסרט גלדיאטור. בלם ארגנטיני, הוגו קאמפניירו, שגדל בקבוצה מהליגה השלישית במולדתו וככל הנראה לא ממש האמין שיגיע לשמינית גמר ליגת האלופות, נזל דם על הדשא של סן פאולו.

ומה נאמר על ההתקפה? אזקייל לאבצי שהחל את קריירת הבוגרים שלו בארגנטינה בליגה השנייה נראה כאחד שמשחקים מסוג אלו מול צ'לסי הם עניין שבשגרה עבורו ואדינסון קבאני - לראות אותו ופשוט להתענג כל כל רגע. חגיגה של כל שער שלו גם אם זה מול "האימפריה" של צ'זנה וגם אם מול צ'לסי.

קאמפניירו המדמם מול מאטה. ראסל קרואו בשבילכם (רויטרס)

הבלוז הם לא יותר מחבורה של שכירי חרב, כולל מאמנם החביב יש לומר, אנדרה וילאש בואש. רומן אברמוביץ' כנראה חשב שהמתכון שעבד עם הבאתו של ז'וזה מוריניו יעבוד גם עם חברו הפורטוגלי אבל מאמנים אי אפשר לבחור בשיטה של "מתכון מצליח לא מחליפים" כי בשורה התחתונה מדובר בבני אדם.

ההשוואה בין שני המאמנים במפגש בין צ'לסי לנאפולי היא קלאסית. קריירת האימון של וולטר מצארי החלה בגיל 38 בזמן שזו של וילאש בואש התחילה בגיל 21 ומעבר לכך, מצארי עשה מסלול ארוך וראוי יותר ממאמן הבלוז שככל הנראה לא כל כך מבין היכן הוא נמצא ומהן מטרות קבוצת פאר שכזו.

הגנה פשוט מגוחכת עם "הליפה המטיילת", דוד לואיז, רכש אפרורי מאוד - גארי קיהייל, בניית שיטת משחק לא ברורה סביב חואן מאטה שהוא שחקן טוב אך רחוק מלהיות מנהיג והיעדר שינויים מפליגי לכת כמו מהפיכה בסגל ושחרור דידייה דרוגבה שעליו אבד הכלח מזמן, הינם רק חלק משורת החלטות שטותיות ארוכה כאורך הגלות. 

"הליפה המטיילת" רואה את הכדור של לאבצי מפרפר ברשת (GettyImages)

המסמר האחרון בארונו של וילאש בואש הייתה הכנסתו המאוחרת של פרנק למפארד. הרי עד כניסתו לא היה ולו שחקן אחד על הדשא בעל ניסיון סביר בשלבים כמו אלו חוץ מהשוער, פטר צ'ך, שהיה נקודת האור היחיד בצ'לסי. בחמש העונות הבאות יכול המאמן הפורטוגלי לשכוח מאימון של קבוצה גדולה באמת.

שיטת שכירי החרב של מירב הקבוצות האנגליות עומדת להתפוצץ להן בפנים בזמן שהן שכחו מזמן את הצורך בשחקני בית. זה נחמד שמנצ'סטר סיטי עשויה לזכות באליפות הפרמייר ליג אולם אסור לשכוח כי חוקי הפייר פליי הכלכליים החדשים עומדים להשפיע על קבוצות כמותה.

בקרוב לקבוצות עם מאזן כלכלי שלילי תיעצר החגיגה ואז הנהלות  כמו זו של סיטי תיאלץ למצוא פיתרונות יצירתיים בהרבה מאשר הוצאת שטרות מהכיס. ריאל מדריד שכשלה בדקה ה-93 וספגה את שער השוויון מצסק"א מוסקבה יצרה תהליך שונה אך בריא. לרכש המאסיבי ניתן זמן כדי להתחבר וכעת זוכים לראות את התוצאות עם אליפות שבדרך. בשונה מעונות קודמות, בזו של העונה חניכיו של ז'וזה מוריניו יודעים מתי למעוד כמו אלופה אמיתית.

ז´וזה מוריניו. הוא דווקא מרוצה מהתיקו (GettyImages)

הרי ברור שבמפגש השני, הרוסים על אף הסגל האיכותי שלהם פשוט יידרסו בסנטיאגו ברנבאו. דווקא בזכות תוצאה זו מדגישים הבלאנקוס עד כמה "התסמונת" החיובית של ההצלחה בעונה השנייה של מוריניו עומדת לתת אותותיה עם "התחת" של השוויצר. כל עוד לא תהיינה הפתעות אחת מארבע הקבוצות הבאות תזכה בליגת האלופות: ברצלונה, ריאל מדריד, מילאן או באיירן מינכן וזאת רק בזכות התהליך הבריא שלהן.

הכתוב הינו טור דעה