ברכות לנבחרת ישראל עד גיל 20 על עלייתה לגמר אליפות אירופה. נכון שזהו גמר רביעי בחמשת האליפויות האחרונות, אבל זה תמיד כיף מחדש. דבר נוסף, זה שנתון חדש ושונה וזה לא מובן מאליו. כל אנשי הכדורסל ישבו היום והחזיקו אצבעות ולא האמינו לתוצאה. לא בגלל שלא האמינו ביכולת הנבחרת לנצח, אלא כי היו מופתעים מההפרש נגד אותה נבחרת שניצחה אותנו 54:70 בבית המוקדם.
כל מי שחזה במשחק נהנה מהלחימה וההקרבה שהפגינה הנבחרת: מאבק על כל פוזישן הגנתי, עזרה על כל שחקן עם הכדור, חילופי הגנה מתוזמנים על ידי המאמן אלעד חסין והצוות שהשאירו את הבלגים ללא תשובה, ללא אפשרות לארגן משחק התקפה ומבלי שהם הצליחו ליצור איזושהי יכולת לאיים על הניצחון של ישראל.
לפני היציאה לאליפות כולם היו סקפטיים ולאחר סיום השלב הראשון, לפני משחק ההצלבה נגד הספרדים שהגיעו כאלופים ופייבוריטים, רק חלמנו איך להישאר בדרג א’, אבל מהמשחק נגד הספרדים זו נבחרת אחרת. אחר כך הגיע ניצחון מובהק על הגרמנים, הבלגים מעיפים פייבוריטית אחרת (ליטא) והנה ישראל מביסה את בלגיה והנה אנחנו בגמר.
אז קודם כל, מבלי לפגוע באף שחקן אחר, ישנם שני שחקנים שמשכו את הנבחרת. נועם יעקב המוכר והטוב שחזר לארץ באמצע השנה, הצטרף להפועל ירושלים ועבר שלב של צבירת ניסיון, הוא מוביל הכדור הבכיר. כמעט ולא קיבל זמן מנוחה ובצדק כי יכולת הובלת הכדור שלו, קבלת ההחלטות שלו, המספרים שלו גם בימים של אחוזי קליעה פחות טובים באסיסטים, בחטיפות ואפילו בריבאונד למרות קומתו הלא גבוהה, נתנו לנבחרת את התנופה הרצויה.
התאום שלו וכוכבה הנוסף של הנבחרת הוא דני וולף. ובכן, וולף הוא יהודי אמריקאי שהעיד בעצמו כי עד לפני שישה שבועות הוא לא ידע כלום על הנבחרת, על השחקנים האחרים בה ועל המאמנים משלה. כעת, גילינו שחקן גבוה עם יכולות התקפיות, עם יכולות ריבאונד נהדרת, עם אינטליגנציית משחק, עם יכולת מסירה וכמה ביצועים של תנועה ומסירה בינו לבין יעקב שפשוט תענוג לצפות בהם וכדאי לשחקנים צעירים ולמאמנים ללמוד את הפעולות הללו.
זה לא המקום להיכנס לניתוח כל הבעיות, אבל אציין רק כאן את הבעיות והוויכוחים שישנם סביב נושא המתאזרחים בכדורסל הישראלי ויש בתופעה הזו הרבה היבטים. כאן נהנינו ושמחנו על השחקן הזה ותרומתו לנבחרת אינה נתונה לויכוח.
אני לא מוריד מתרומה של אף שחקן וברור שהקו השני של שחקני הנבחרת מורכב מיובל לוין ורון ציפר. שני שחקנים תוצרת הכדורסל הישראלי נאלצו להיאבק על מסלולם ודרכם בענף. כשהם היו פחות טובים, הייתה לנבחרת בעיה וככל שהם נכנסו לקצב הנבחרת השיגה ניצחונות. בקשר לשאר, זה נכון בכל קבוצה ובכל נבחרת – יש שחקנים משלימים שמקבלים פחות דקות, שחקנים מחליפים או כאלו שזוכים לפחות תשומת לב. זה קורה בכל קבוצה וכל נבחרת.
הניצחונות הם לפעמים חזות הכל וכאן מגיע כל השבחים לנבחרת ומאמניה, אבל חלק מהתפקיד של נבחרת צעירה הוא גם לגדל ולהכשיר שחקנים שיגיעו לרמות הגבוהות של הכדורסל הישראלי בדרג הקבוצות והנבחרות. כאן יש הרבה מאוד בעיות שעלינו לפתור והן לא פשוטות, אבל זה לא היום לדון בכך אנחנו היום צריכים להיות גאים בהישג הזה, לפרגן ולשבח את מה שהיא עשתה והציגה.
כאשר אני כותב את מה שאני כותב, איננו יודעים נגד מי נשחק מחר בגמר, אבל כל חובב כדורסל ישב מחר, יצפה במשחק הגמר, יתמוך בנבחרת ישראל, יתמוך בשחקנים, יתמוך במאמנים, יתמוך בכל מי שצריך ויריע להם על הופעתם באליפות הזו על ההישג הנהדר שהשיגו.