לה ליגה הפכה בשנים האחרונות לתחרות מוכת מחלוקות שיפוט. אין אפילו משחק אחד של ריאל מדריד שלא מלווה במקהלה של תלונות מקדימות, ותזמורת שלמה לאחר מכן.
אלופת ספרד הצליחה לגרום לכך שהמשחקים שלה כבר לא נשפטים על בסיס השערים של קיליאן אמבפה, ההצלות של טיבו קורטואה או לוח התוצאות בסיום, אלא אך ורק מזווית שיפוטית. “באיזו דקה של המשחק השופט הזה יהפוך את חיינו לבלתי אפשריים?”, זה המסר שהקבוצה והמועדון משדרים.
אה, וגם ערוץ הטלוויזיה הרשמי של הלבנים, שחיוני לכך שהקמפיין של הקבוצה נגד השופטים יחלחל בהדרגה כמו גשם אחרון. בסופו של דבר, זהו מפגן ציניות אדיר. אם ריאל מדריד באמת סבורה שהתחרות מזויפת ומושחתת על ידי שופטים שקמים כל בוקר במטרה להזיק לה, מדוע היא עדיין משתתפת?
ואלוורדה ובלינגהאם (רויטרס)משהו דומה קורה עם ליגת האלופות: אם אופ"א היא האויב מספר אחת, אם הדבר הכי מגניב הוא הסופר ליג, אז מה ריאל מדריד עושה כשהיא מתחרה וסובלת בכל דקה של אותו טורניר שהיא בזה לו כל כך? זה סותר וציני: זה לבקר דבר אחד ואת היפוכו. זה לחבק חבר ואז לנסות לדקור אותו.
זה כמו להכריז מלחמה על מדינה ואז להתכוון לבלות את הקיץ באותה מדינה – כאילו דונלד טראמפ היה מחליט לבלות שבועיים באקפולקו בזמן שהוא חותם על צווים נגד מהגרים מקסיקנים. אמות המידה הכפולות של ריאל מדריד מפתיעות, כי זה מוזר לראות מועדון שרגיל כל כך לנצח (ולפעמים אפילו עם רוח גבית מהשופטים) מתבכיין בפינה על פנדל או הרחקה, והופך גרגרי חול להר של קונספירציות.
בלינגהאם, ויניסיוס ואמבפה עם השופט (צילום מסך)זה גם מטריד, כי הסיפור הזה עומד לחצות גבולות מסוימים: השופט של המשחק בין אוססונה לריאל, מונוארה מונטרו, קיבל לפי דיווחים בספרד למעלה מ-80,000 קללות והודעות שנאה ברשתות החברתיות שלו בתוך כמה שעות בלבד.
יש אנשים שזקוקים למעט מאוד כדי להצית שריפה, ולכן יהיה חכם לא לחלק מיכלי דלק וגפרורים. ללכלך על תחרות ספורטיבית בצורה כזו מחייב מחשבה רצינית.
הכתוב הוא טור דעה.