אוהדי ברצלונה עברו תקופה לא קלה שאמש (שני) הגיעה לשיאה עם המעבר של קיליאן אמבפה לריאל מדריד. אם לא די בכך שהמשחקים של הקבוצה בסוף העונה היו לפרוטוקול בלבד אחרי שהיא איבדה סיכויים לזכות בתואר כבר כחודש לסיום, הסאגה המביכה סביב צ’אבי הגיעה בעקבותיה ואז גם הזכייה של היריבה המרה בליגת האלופות. אתמול זו הייתה עוד סטירה מצלצלת.
לפני מעל לעשור ברצלונה שלטה בכדורגל הספרדי ביד רמה. הקבוצה האימתנית שבנה פפ גווארדיולה בקטלוניה הייתה קשה לעצירה וריאל התקשתה להוות יריב אמיתי מולה. כיום המצב התהפך. הבלאנקוס החזירו לעצמם את הכבוד עם שלוש זכיות רצופות בליגת האלופות ואליפויות, בזמן שהיריבה השנואה הולכת ודועכת אחרי גל עזיבות של הדור הישן והדחות משפילות ומכאיבות.
האחראי היחיד למצב של ריאל מדריד כיום הוא פלורנטינו פרס. הנשיא יכול היה בקלות להמשיך את העונות הרעות וההשקעות הלא נכונות, אך הוא ניהל בחכמה את המצב בזמן שבקטלוניה עשו טעויות, והרבה. הטעות הגדולה הייתה שחרורו של מסי, גם לפרידות משחקן גדול יש דרך והיא לא אמורה להגיע בהודעה לקונית. תשאלו את פרס, הוא יודע בדיוק מתי להיפטר מהכוכבים שלו ואיך.
קיליאן אמבפה (רויטרס)הפרידה ממסי גרמה לכאב עצום ולפצע שלא הגליד עד היום בקרב ברצלונה ואוהדיה, במיוחד אחרי שהם שמעו מהנשיא לכל אורך מסע הבחירות שהפרעוש יישאר. אז מסי עזב וצריך להביא שחקן מחליף? כאן התחיל מסע הטעויות של לאפורטה. הוא בחר להביא כפרזנטור של הקבוצה את רוברט לבנדובסקי, שכבר עבר את השיא ולא היה שווה 45 מיליון אירו בשום תרחיש.
ז’ול קונדה הגיע באותו קיץ תמורת 50 מיליון וראפיניה תמורת 58, פראן טורס הגיע בינואר שלפני כן תמורת 55 מיליון וכאן כבר נוצרה בעיה גדולה. אי אפשר לספר לאוהדים שאין כסף כדי להחזיק את מסי, אבל כדי להביא כוכבים גדולים יש. נכון שיש את חוקי הפייר-פליי של הליגה הספרדית הקשים, אבל אם אתה הולך לעונת בנייה אתה לא קונה סוללת כוכבים בפוטנציה.
פלורנטינו פרס קיבל סירוב משפיל באותו הקיץ מקיליאן אמבפה, אז הוא הביא רק את אורליאן טשואמני. ב-2019/20 הנשיא השקיע 361 מיליון אירו ברכש כושל שכלל את אדן הזאר ולוקה יוביץ’, אך לאחר מכן הוא שינה פאזה. פרס לא קנה שום שחקן בעונה שלאחר מכן, בעונה שלאחריה הוא הביא את דויד אלאבה בחינם ואת קמאבינגה תמורת 31 מיליון אירו ולאחר מכן רק את טשואמני .
אדוארדו קמאבינגה עם הגביע (רדאד ג'בארה)אם היו אוהדי ריאל שכעסו על מדיניות הרכש החדשה של הנשיא, אז הוא צחק בסוף. לא רק עליהם, אלא גם על היריבה הגדולה. הנשיא הבין שחוקי לה ליגה לא יאפשרו להקים עוד גלאקטיקוס, אז הוא החליט לייצר גלאקטיקוס. ויניסיוס שפתח רע מאוד את הקדנציה במדריד התחיל להתחבר, רודריגו פרע שטרות ובינתיים הדור הישן התרוקן כמעט לחלוטין כשרפאל וראן וקאסמירו הלכו.
רודיגר הגיע, טיבו קורטואה הפך את עצמו לטוב בעולם ללא עוררין וקרלו אנצ’לוטי ניצח על המקהלה. מכאן ריאל נסקה כלפי מעלה. השקט שההנהלה הביאה למאמן נתנה לו לבנות את קבוצת העשור הקרוב, וגם הדחה משפילה בחצי גמר ליגת האלופות לצד אי זכייה בליגה לא הובילו לפיטוריו של האיטלקי. זוכרים איך זה נגמר בצד השני כשהקבוצה חטפה 4:0 בחצי הגמר?
אני לא חושב שארנסטו ואלוורדה היה בונה את קבוצת העתיד של בארסה כמובן, אך הצורה שבה מתייחסים למאמן היא קריטית והגיעה לשיאה עם הסיום העגום של צ’אבי. הנהלת המועדון פשוט השפילה את הכבוד של אחד מגדולי שחקניה כאשר השאירה אותו להתמודד עם שאלות על פיטורין בזמן ששידרה אליו עסקים כרגיל ובסוף העיפה אותו על ציטוט שיצא מהקשרו במסיבת עיתונאים.
צ'אבי (רויטרס)זהו שלא. צ’אבי לא עף רק על הציטוט במסע”ת. בסביבתו של לאפורטה נמצאים אנשים רעילים שרואים רק את טובת עצמם או את טובת הסוכנות שלהם וזו כבר בעיה מתגלגלת. טובי המקצוע ברחו מהמועדון בשנים האחרונות, מקורבים מונו במקומם, שחקן העבר שנזרק מהקבוצה על ידי פפ מונה למנהל המקצועי והשיא הגיע כאשר סוכנים זעמו על החלטות של צ’אבי לגבי שחקניהם והובילו לעזיבתו.
אז בזמן שבברצלונה נפרדים משחקנים במומנטום רע ובלי תחליף, נופלים ברכש פעם אחר פעם – תודות לסוכנים המסוימים שמשפיעים על ההחלטות, מדליפים כל דבר לתקשורת וזורקים את המאמן מתחת לגלגלים, ריאל עשתה ההפך. היא נפרדה מהכוכבים בזמן, שמרה לעצמה כסף מספר עונות ולא בזבזה, נתנה גב למאמנים גם בשעות קשות וכיום היא קוצרת את הפירות.
קשה מאוד לראות את ברצלונה מתמודדת מול ריאל בשנים הקרובות. ההגעה של בלינגהאם בעונה האחרונה הייתה מספיק כואבת לקטלונים, גם בקלאסיקו וגם בליגה בכללי, ועכשיו גם אמבפה נחת. בארסה מחפשת כסף לרכש מינימלי בזמן שהמשכורת של לבנדובסקי עולה בגיל 35, ריאל במקביל מביאה את השחקן הטוב בעולם בלי כסף. זה נקרא שיעור בניהול.
הכתוב הינו טור דעה.